|
|
על קיום הטילים ידע חיל המודיעין ,וגם פירסם זאת בחוברות מערכות עוד לפני 1973. זכור לי שקראתי עליהם ועל מציאותם במצרים בחוברות אלו ,דומני שב 1972. אבל הפרופורציה היא הכשל במקרה זה. למונחים של כאלו שאינם מומחים בטקטיקה. במשחק "אבן,נייר ומספרים" כאשר יש אבן.... מספריים או אבן אינם פתרון ההגנה הנכון. עם ההבנה הזו מספיק להבין, למה הכישלון המבצעי המטופש ,היה לא רלוונטי. כמות הטילים היוותה את מרכז ההסתערות של החי"R ,שהיה כקליפת השום בעיניי הפיקוד...והפך למשמעותי מול הסתערות גדוד טנקים.
יסודות הכשל במלחמה עמוקים מהכשל בהתרעה: אכן השפן של המלחמה, בפי חיל המודיעין שכשל ,נופח במימדיו. גם מערכת כיבוי אש שנכשלת, איננה תירוץ למכבי האש בפעולתם. היא יכולה להסביר איחור של 10 דקות או חצי שעה... אבל לא לאי כיבוי האש ....!!
את הכישלון האג"מי של חיל האוויר ,שלא פורסם שנים,אבל כל מי שנלחם שם זכר שהקריאות לחיל האוויר היו ללא מענה. הבעיה הקשה שגם היום חיל האוויר לא יענה לקריאות חילות הקרקע ,כי הוא כפוף לא לפיקוד המקומי בחזית,אלא לכמה מפקדים בבונקר מרכזי אי -שם. הם לא צריכים להסביר למה הטייס לא שיתף פעולה. הם אפילו לא משלמים בדרגה אם מפקד חטיבה דורש פעילות מאלו שכבר הוקצו לו.... כי הרי הוא לא הלקוח. אם משוב היה מגיע בזמן אמיתי למטכ"ל+מפקד הטייסת על הביצוע... ( כמו שכל חברה היום ,ואפילו מוסך, מבקש לדעת אם השירות היה מתאים..ואפילו לא מדובר בחיי אנשים) קל וחומר שמשוב לטייסת ,במשמעות מחמאה/החטאה/הוקאה היה מחזיר את המציאות לפעילות. אם הטייס היה בנחיתה מקבל מי וורדים (או מי שפכים) הוא היה זוכר את הטיסה ממש כמו טיסת הבכורה. אם נדמה שהגזמתי ,תבדקו את היום של חטיפת 3 החיילים ב 2006 . מסוק קרב היה באוויר וקיבל פקודה לפגוע בטנדר ירוק שזוהו בו החטופים. הוא לא הסכים לירות... ואת ההמשך אתם כבר מכירים..קראו לזה מלחמת לבנון II
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
שמעון מהצפון
|
|
|