|
|
אינני מתגעגע לשיטה המפא"יניקית, ההיפך הוא הנכון. זהו גם יסוד המענה שלי למאמרו של גרשון הכהן.
מה שהיה טוב פעם, בתנאים של פעם ועם הנפשות הפועלות של פעם, כשיטה - רע כיום.
בעבר כתבתי כמה פעמים על רעיונות המהפכה שצצו בכתובים שונים כדרך לשינוי ההגמוניה המתגבשת של הימין; אני שולל מהפכות כשיטה לשינוי. ההיסטוריה וההיגיון מלמדים שמהפכה היא כלי מצויין להרס הקיים, אבל כלי גרוע מאוד לבניית "עולם חדש".
מנגנונים דוגמת התקשורת, שמהווים קטליזטורים לשיבוש הסדר הקיים, כאשר הם גדולים, עוצמתיים, מניפולטיביים ובלתי-נשלטים מדי – הם סכנה לחברה מאורגנת ולתיפקודי המדינה, מבחינה מנטלית ואורגנית גם יחד.
יש בשמאל הנמצא בנסיגה, גורמים המשתעשעים ברעיון שאם לא יצליחו לבלבל את הימין ולהחליף את השלטון באמצעות דמוקרטיה, ינסו בדמוקרטיה-אנרכיסטית, וא"כ לאנרכיה גלובלית. זו עלולה להיות עילה למלחמת אזרחים.
דמוקרטיה באה להחליף שיטות אלימות בביצוע תהליכי שינוי בחברות מאורגנות. מכאן נדרש קיומם של שני תנאים: א. הידברות כמבוא להכרעות רוב; ב. מניעת עריצות של אוליגרכיית המיעוט, כדרך לבלימת רצון הרוב. יש להקפיד שלא נסטה מכך, באמצעות קיום דמוקרטיה חיה ומתפקדת.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|