|
|
בחלק הקודם של תושבתי לא התייחסתי להנחת הכותב שהליכוד צפוי להתפורר משום שאין בו אחדות אידאולוגית או הסכמה על המנהיגות.
באשר לאחדות האידאולוגית, השואל טועה. מבין כל המפלגות הוותיקות בפוליטיקה הישראלית, הליכוד היא המפלגה היחידה שנותרו בה ביסודם כל המרכיבים האידאולוגיים הוותיקים, למעט אלו הקשורים באסטרטגיה להקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, באשר אלה כבר אינם רלוונטיים – ארץ-ישראל שייכת לעם ישראל, יהדות, ציונות, תרבות יהודית, קדימות המסורת והמשפט היודי על פני "מורשות זרות", דמוקרטיה קלאסית וליברליזם המושתת על שוויון והדדיות בשותפות ובזיקה בין זכויות לחובות בין האזרחים. ניואנסים של דעות בגלל ריבוי שותפים, היא טבעית לחלוטין ואינה מפריעה להגיע להכרעות פוליטיות משותפות, גם אם יורחב הגוש, כל עוד נשמרים כללי המשחק הקבועים בחוק ובנורמות המוסכמות.
הבעיה היותר גדולה בליכוד, היא התנוונות החיים הפוליטיים ברמת המפלגה במוסדותיה ובסניפיה, בין היתר בגלל דומיננטיות-יתר של נתניהו וחולשת המוסדות. (אותה בעיה קיימת גם בכנסת ישראל, במעמדם של חברי הכנסת מול הממשלה ובית המשפט, מאותה סיבה – שימוש בזכויות ו"תרגול" שוטף שלהן).
דומיננטיות זו תשתנה אם יצטרפו לגוש הקיים קבוצות נוספות (על מנת לחזקו ולא בכדי לפוררו מבית), שיחד יהוו יותר ממחצית כוחו הנוכחי. המהלך ישנה את אופי החיים המפלגתיים, בתנאי שיוחדשו בגוש החיים הפוליטיים הדמוקרטיים הקלסיים – בחירות, הכרעות בהצבעות רוב רגילות וגלויות, מעורבות בפעילות מול החברים והאוהדים והעמקת הקשר בין האנשים.
כל אלה חייבים להתרחש לפני שהמסגרת המפלגתית הפורמלית תאבד אמון בעיני החברים והאוהדים ותקרוס אל תוך עצמה; מה שקרה למעשה לשמאל "הקלאסי".
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|