|
"חוּפְשָה מִשְפַּחְתִּית"
לאחר פרוץ מלחמת לבנון השניה חתם צחי הנגבי על צווי 8 ויצא עם משפחתו לחופשה משפחתית
השהות בארה"ב תמיד היתה עבורו חוויה בלתי-נשכחת, חוויה אשר העניקה לו הרגשה כה ביתית
הכל צריך היה להתנהל במדוקדק, לפרוטרוט, בדיוק ובהתאם לתוכנית שנתית דקדקנית, תכליתית.
כיושב-ראש ועדת חוץ וביטחון תפקידו לא הטרידו עוד יותר, לא מעשית, וודאי לא מהותית
אחרי ככלות הכל, לאחר מלאכה קשה, טרודה, עבודה מאומצת,
צחי הנגבי זקוק היה, באמת, לשלווה, לפסק זמן, למנוחה אמיתית.
ומי שמכיר ויודע, אין כמו אמריקה, המסוגלת להקנות, להעניק ולתת לך, בצורה כה טבעית
הרגשת חופש, אוויר נחוץ לנשימה, תחושה מנצחת, אולימפית, אוורירית, חגיגית, הרגשה עילאית.
לעובדה שבארץ בינתיים פרצה מלחמה
לא היתה משמעות בשבילו מעבר למה ששמע וראה
הפוליטיקה אשר היוותה עבורו בבחינת בית שני, חֲמָמָה
תדע אף לשמש לו לבטח מקום מִפְלָט ומִקְלָט בעֵת מְצוּקָה וְצָרָה.
אך בינתיים, מה שסברו וחשבו פוליטיקאים, כי מדובר רק ב"קרב" או "מבצע"
לא נשמע, לא נראה כך, בוודאי לא לאחר אותה הפְצָצָה
המערכה הופכת יותר ויותר למה שקרוי ומכונה בעברית : מִלְחָמָה !
בְּשוֹרוֹת אִיוֹב מתחילות לְהַגִיעַ. במשפחות שוֹרֶרֶת אווירת מוּעָקָה. מצוקה. דְמָמָה ושְמָמָה.
המלחמה מתחזקת, הולכת-גוברת, מדי-יום נהרגים בה בנים
למי יש עתה פנאי וזמן לחשוב על חופשה ? מניות ? נשיקות ? הנאות ? שעשועים ? עינוגים ?
הבן יקיר לי יניב ? ....אם אשכחנו תשכח ימיני !
על מה ומדוע בוֹכָה את ? אָנָא סַפְּרִי לִי, אָנָא אִימְרִי לי, אִמִי.
ביתר שאת הולכת-גוברת, מתעצמת המלחמה
בדיעבד, פוליטיקאים כרפי איתן, אולמרט, פרס, פרץ, חיים רמון, צחי הנגבי, ידעו למצוא בה אף הרבה נֶחָמָה
צחי הנגבי עדיין שוהה באמריקה, רָמוֹן מִזְמַן תָקַע לָשוֹן, חָלוּץ החָרוּץ בתיק מניותיו כבר טִיפֵּל
מי יעמוד עתה לעזרה ? מי יוֹשִיעַ ? מי יחלץ ויציל, בשעת חירום, את עם ישראל ?
עמכם הסליחה, אם שכחנו לשאול אֵל : מתי, אם בכלל, יבוא לציון גוֹאֵל ?
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
מירטה וסרג'יו
|