|
|
לפי מונטסקייה, אבי השיטה הדמוקרטית המודרנית על שלושת רשויותיה, מי שבוחר בחברי הרשות השופטת הוא העם. כך הוא חשב בזמן שחי עוד במאה ה 18, ובמדינות הדמוקרטיות העיקריות של היום למעט מדינת ישראל כך הוא המצב גם היום. למשל בארצות הברית הנשיא שהוא נבחר העם בוחר בשופטים, ובחירתו מאושרת על ידי בית הנבחרים והסנט שחבריהם אף הם נבחרי העם. אצלנו המכריעים בבחירת השופטים הם ועד עורכי הדין והשופטים עצמם. בכתבי מונטסקייה לא תמצא רמז לכך שנווה, חימי, אהרן ברק או מושחתים אחרים הם אלה הקובעים בשאלה זו.
צריך לזכור גם שהחוקים הם אלה שחוקקו על ידי הכנסת שחבריה הם נבחרי העם כפי שהם מנוסחים בעברית בספרי החוקים, ולא הבל פיהם של השופטים. לא ייתכן שמרגע שאיזה פוגלמן שנבחר בשיטה הפסולה הזאת פולט: "בית המשפט בהרכב מורחב יכול לדון בחוקי יסוד", דבריו הופכים בזה הרגע לחוק, למרות שהדבר לא כתוב בשום ספר חוקים, ולא ייתכן שהגברת ביניש בראיון בטלויזיה ששודר זמן קצר אחרי שלוין הציג את תוכניתו תאמר: "הם (שופטי בית המשפט העליון) לא יקבלו את חוקי הרפורמה. יש להם חוקים אחרים. . ." ולא ייתכן שאהרון ברק "יתישר" עם יורשיו שהעזו לעשות יותר ממה שהוא העז, על ידי המצאת הרעיון האווילי שבית המשפט העליון הוא תמיד מעל הכנסת בגלל שקיימת מגילת העצמאות.
המצב הזה הוא אבסורד. לוין ניסה לשנות את האבסורד הזה, ולא הצליח בכך עקב חוסר יכולת לעמוד בפני התקוממות אלימה. אבל לא לעולם חוסן. במוקדם או במאוחר, ואולי בהדרגה השינוי מחויב המציאות הזה יקרה.
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
דב אנשלוביץ
|
|
|