|
"מַנְהִיג" כּה בלתי-אחראי, עָלוּב, כָּאוּב, שָנוּא, מַשְפִּיל, טַפִּיל, פָּרַזִיט, נִתְעָב, מְתוֹעָב
כאשר ביהירות, בחוסר אחריות, באי-מוכנות, בהעדר מקצועיות, ברשלנות, בחוסר-זהירות, בפזיזות,
בנים (לא שלו) שלח אֱלֵי ועֲדֵי קְרָב - ספק רב אם חשב כפי שחייב וצריך, ראוי ומצופה, כי יחשוב וישקול בכובד אחריות בלבבו כל אב. טעה בצורה נוראה, קטסטרופלית בכל אשר קשור להערכת המצב.
רק כוח, הון, שלטון ושררה העריך והעריץ, השראה ועוצמה רבה-מרובה מהם לבטח קבל ו שאב
אותם תמיד רדף, חפץ, חמד, אהב, פאר, הִלל, קלס ותאב.
אולי עובדה זו היא אשר הפכתו בעיני אזרחיו, לדעת כמעט כל נתין, כל תושב, כל בר-בי-רב
לאדם, יצור ו"מנהיג" כה עלוב, כה טפיל, כה שנוא, כה משנורר, כה ריקן, כה יהיר, כה נתעב, כה מתועב.
במשך למעלה משנתיים תמימות את לשד שמחת חיי עמו בלי הרף מצץ, ינק וחלב
עמד בראש חבורת תרמית, נעזרת באולפן, איפור ותדמית, ראוותנית,
חבורה ריקנית-נכלולית-אפרורית-אנוכית-ערמומית-מבחילה-מוקצה-מאוסה
אשר בלי-טיפת-בושה, בחוצפה, שלטון לאור-צהרי-יום שדדה, רוקנה, בזזה.
כפרחח שמש נבל-מנוול זה, מוח ממולח, נאלח, שקוף, ערום ונוכל כגנב
ממיט בדרכו על עצמו ועמו המושפל, האומלל, המיוסר רק חרפה, בושה וכלימה, אוי כמה שהלב דאב !
בכך את עצמו על עמו בלי חמלה כפה, ללא טיפת רחמים אִלֵץ, השפיל, הכריח, אנס, פצע וצרב
לא חש, לא רצה, לא חפץ להרגיש את אשר חשים-מרגישים בישראל בכאב, בסבל ובאבל כה רב
כל בית, כל משפחה, טף, ילד, ילדה, נער, נערה, כל אם וכל אב.
כך, כאשר בשארית כוחותיו מקרנות המזבח אינו מש, איננו זז, בהן בקנאות וייאוש אין קץ כל כולו נאחז
במו ידיו את עצמו, את עמו, את קורבנותיו, לתהום נשיה ושכחה השליך בראותו איך וכיצד חזונו פתע גז
את כישלונותיו, אסונותיו, מחדליו באדמה הטמין, בשכחה כליל האמין, איש גס-רוח היה לא עדין
לחיים עלי-אדמות בכל מאודו, בקלות בלתי נסבלת התנכר ובז
על עצמו ועמו חוסר-תקוה, ייאוש, שברון, ישימון, דיכאון המיט, בנפילתו אשר קטלנית היתה כפגז.
בעצם כוחו המופרז הביא לשידוד וביעור ערכים, שדידת, גנבת וגזלת שלטון, בקצב מסחרר, מדהים, מזורז
דומה כי בתקופתו על שלום אזרחים תמימים וחפים ושלמות מדינה הוצא לעולם, לעיני כל, מכרז
הכל נעשה בשרירות, ביהירות, באכזריות, בחוסר דימוקרטיה, בהעדר טיפת סבלנות, סובלנות ותרבות
בציפצוף ובבוז כלפי עם, באופן עקבי, נחוש, מרוכז כאשר הוא יחדיו עם חבר מרעיו בדרכו שלו אץ ונחפז
אין זאת אלא לשון המעטה לבוא ולומר כי היה ראש מכשלה גרוע, טפש, כושל, מרושל, שלומיאל,
ראש מכשלה חסר-אחריות, פזיז, יהיר, שחצן, לגמרי מפונטז - בזאת אין כל סוד
בציבור זה מכבר הדבר גלוי וידוע, "ברוך שפטרנו" מ"מנהיג" שרירותי אנוכי, פרוע. בכך אין היום שום רז.
|
|