|
|
שמעון פרס - תאב כוח שהתמכר להנאות השלטון
הבוחרים הישראלים הפגינו בגרות פוליטית כי ידעו בחושיהם שמדובר באדם שאין לו אלוהים זולת טובתו האישית פרס, כל אימת שהתייצב בפני הבוחרים, הם הרחיקו אותו ממוקדי האחריות הלאומית.
צריך להחמיא לבגרות הפוליטית שהפגינו הבוחרים הישראלים ביחס לשמעון פרס. בחושיהם המחודדים, ידעו מה שאינטרסנטים וחברים ובעלי עניין ומוטבים ניסו להסוות לאורך השנים. תמיד שיווקו את פרס כמי שמונע בידי השלום וטובת המדינה, וכאיש העולם הגדול שעשוי להשית כבוד על המדינה.
אבל האנשים הפשוטים, אותם אנשים קשי יום, בעלי מוסר ומצפון, שטובת המדינה לנגד עיניהם, ידעו שמדובר באופורטוניסט חסר תקנה, בפוליטיקאי חסר תכונות, באיש תאב כוח שהתמכר להנאות השלטון. זו הסיבה שהנחיתו עליו השפלה אחר השפלה. כל אימת שהתייצב בפני הבוחרים, הם הרחיקו אותו ממוקדי האחריות הלאומית. כי ידעו, בחושיהם המחודדים, שמדובר באדם שאין לו אלוהים זולת טובתו האישית.
פעמיים שימש ראש ממשלה, פעמיים בשל תקלה. בפעם הראשונה -1984, התחלק בשלטון עם יצחק שמיר באין הכרעה. בפעם השנייה, ב-1996, ירש את כסאו של יצחק רבין אחרי שנרצח. בשתי הפעמים, כשל כשהתייצב מול הבוחרים. אחרי רצח רבין, התייצב בנקודת הזינוק הכי טובה בעולם. כדי למסמר את ניצחונו מול בנימין נתניהו, אף עטה על עצמו אפוד מגן ויזם הרפתקה מלחמתית בלבנון. וגם זה לא עזר לו.
מאז, הוא עסוק בלחפש ג'וב לעצמו ולמקורביו. גם עכשיו, אחרי שהובס בידי עמיר פרץ, הוא פתח במגעים כדי לקבל ג'וב. למעשה, בעשרים השנים האחרונות, עסוקה הפוליטיקה הישראלית במציאת תעסוקה לשמעון פרס כדי שחלילה לא ייעלב. אחרי כל הפסד, עטה פני קרבן וסחט עוד תפקיד עם כבוד.
בכל פעם חזר על אותו טריק, האמתלה שהוא עושה זאת למען השלום. הוא עיכב את צירוף מפלגתו לממשלת שרון עד שזכה להיקרא משנה לראש הממשלה ולא סגן ראש ממשלה. כי באנגלית זה מרשים יותר להיקרא "וייס פרמייר", יותר סתם "דפיוטי פריים מיניסטר".
המסלול העסקני הזה הוביל אותו אתמול לרגע האמת של חייו הפוליטיים. 60 שנות עסקנות התמצו בהופעה אחת מול פני האומה. שתי ברירות התייצבו מולו. לגלות מסירות לדרך שבה הלך והאמין כל חייו, או לתפוס ג'וב אצל חברו אריאל שרון. גם הפעם, היה ברור שלא יעמוד בפיתוי ויבחר באפשרות השנייה. העלבון גדול מנשוא. לא בגלל החלטת הנטישה אחרי ההפסד הצורב, אלא משום שבמשך שבועיים חכך האיש בדעתו עם מי ללכת. כאילו בחן מרכולת. כאילו עמד לפתוח בקריירה פוליטית. אין מנוס מהגעה למסקנה שהסיבה שפרס עזב את ביתו הפוליטי היא הסיבה שהשמיע אחיו גרשון, עוד הוגה דעות מהולל. אין מנוס מלקבוע שמניעים רעים ומכוערים עמדו מאחורי הנטישה. לא אידיאולוגיים ולא בטיח. עמיר פרץ פשוט לא "משלנו". הוא "אחר" והוא נראה כמו "אחר".
נסגר פרק בתנועת העבודה. המנהיג הנצחי שהצטייר כמחסום אלקטוראלי בפני ציבורים גדולים במדינה
הלך לדרכו. עכשיו הוא הופך להיות הבעיה של אריאל שרון
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
דניאל בן סימון
|
|
|