|
הם תפשו, תפשו חזק מאד, את המדינה ואת אלוקים בביצים !
יש להם עתה את כל הסיבות בעולם, להיות מעצמם ואך ורק מעצמם מרוצים. מאד מרוצים !
את שמם, את עצמם, את אישיותם, את תועלתם, את נוחיותם אך בעיקר את אנוכיותם,
(לא תם הסיפור, אזרח טיפשון-פיצפון-קטנטון, לא תם....) הם סוף-סוף מריצים, מקבלים עבור זאת אינספור תמריצים
יש להם, אל תשאל אזרח קטן, אל תשאל : מכאן ועד להודעה חדשה קופה גדולה, קופה עצומה, קופה ענקית של שרצים
ביניהם לבין השמיים אנשים, גברים כנשים, אזרחים תמימים, אילמים, גלמים, אוילים, כסילים, מטומטמים,
כמותכם, כמותך, כמוני, כמותה, כמותם, כמותן, כבר אינם יותר (תודה לאל !) מפריעים, מפרידים, חוצצים
את לשד חירותו של העם, עם אדיש, מחריש, מביש, משריש, מתיש, הם עתה בחופשיות מוצצים
אז מה כבר יכול להיות אם בין כמה בריות קיימים לבבות אשר מרוב כעס וכאב מתפוצצים, מתרוצצים, מפוצצים.
יכולים הם עתה לגשת, לפרוש לכולנו כדייגי-דגים שותקים-מפרכסים-אילמים רשת, זה אכן בכלל לא מפתיע,
כלל לא מתמיה, באין כל מפריע, בעוד שמש על ראשם וראשנו זורחת-קופחת בעוד במרום מופיעה במלוא הדרה קשת פורחת
אפשר לגשת להגשמת משאת נפשם, הגשמת חלומם, שאיפת חייהם הן את דמותם בעזרת תיקשורת ממולחת,
אשר לשמור את תדמיתם המוצלחת טורחת, תיקשורת שכל נושא מפצחת, מורחת, תיקשורת נחונה בעזות-מצח,
אשר בקרב-עם גורמת לרוב חרדה, מתח ורתח, תיקשורת בעלת רבוי-פנים, שכחה, קהות חושים, נתח
יום-יום, שעה-שעה, דקה-דקה, ללא לאות, בעקביות, ביסודיות, בנחישות,
טיפחו, מטפחים וסוף-סוף עתה הם גם מהווים חבורת-הבל, חבורת-זבל, אנשים טראגיים הנראים חברה' ליצים
את לשד שמחת חייו, קורטוב חיותו, תקוותו, ערגתו, כמיהתו, ציפייתו, חזונו, רצון הישרדותו של עמם
מזה זמן רב בחופשיות וביסודיות הם גוזלים, יונקים, שואבים, מוצצים
כל הצעה שכנגד, הצעה בעלת רצון טוב אשר אולי תוכל לתרום למלך עירום בגד,
במו הרמת ידיהם, בקולותיהם, השקת כוסיותיהם ב"לחיים!" חיש-מהר, הם מיד מפוצצים
נותרו רק עוד מתי מעט, אזרחים ספורים אשר מצייצים, למשמע חדשות-יום עדיין בכל-זאת קופצים
אזרחים משוועים, בכל לבם מקווים, שתמורה כלשהי תתחולל בכל זאת בעם, בקרב רוח עיוורים ועיוועים
תושבי מדינה בודדים בלבד צועקים גוועלט, חלקם בדיכאון שוקעים לאט, לאט, אך בטוח, בלאט
לשווא זועקים לשמיים אזרחים, מושיע בנמצא אין, נותר רק לרתוח ולחרוק שן
משיח לא הגיע, בסדום ועמורה של היום הכל פגיע, דומה כי ל"מנהיגים" כולם אות קַיִן - "נשיאים ורוח וגשם אַיִן"
אזרחים אשר את לא את דמם בלבד פוליטיקאים ניבזיים-פוחזים מפקירים, בקרנות מזבח נאחזים, אוחזים
בקור-רוח ומזג את אזרחיהם מקפיצים, כנפי-מתנגדיהם על ימין ועל שמאל ללא רחם קוצצים
וכמו פיטריות צומחות לאחר גשם, פיטריות רעילות, מסוכנות, מורעלות,
פוליטיקאים אנוכיים-מאוסים-נהנתניים-תועלתניים חדשות לבקרים מסביבינו צצות וצצים
במדינתנו פסה לחלוטין רוח, בין יונים לניצים אין, כבר לא קיים יותר עוד ויכוח
הולכים על בטוח. על מנת לנשום קצת ומעט אוויר, אולי הפכה נשימה חיונית לדבר שכוח, יש צורך דחוף במפוח
תאמרו מה שתאמרו, נֶפוֹטיזם, פרוטקציה, ויטמין ,Pנאד נפוח, אכן, לא רחוק מן העץ נפל התפוח !
פוליטיקאים ככלל הפכו להיות כולם מאד מעשים,
מחמת מיאוס, בחילה, תיעוב וסלידה מקרב-עומק-לב העם "נבחרינו" מוקצים
את מכוניותיהם ראית ? כלום לא תהית ? עד כמה יקרים כלי רכבם, ראוותניים ! נוצצים !
האם לנוכח תמונה זו השתוממת ? תמהת
|
|