|
עוֹֹל-אולמרט וחבורתו, חיים רמון, הירשזון, בר-און, ברק, פרס, רפי איתן, צחי הנגבי
איש-איש בזמנו, לשיטתו, בתורו, כהרגלו, לא-דאג לעמו, לא-דואג, חוגג, מלהג, מזגזג,
אך לֵיחָם, בעיני עצמם לפחות, לנצח לא נַס, לא מוּסְמַס או נָמַס. לעולם אף לא יתפוגג.
לאמיתו של דבר, מאומה, לא יוכל למנוע מן הפוליטיקאים שלנו מעצמם, אך ורק מעצמם, להתמוגג
שום-דבר כבר את הפוליטיקאים שלנו גם אינו מסוגל או יכול יותר להפתיע, להרתיע, לדגדג
למדו הם, למדו הם טוב והיטב, איך וכיצד ניתן מהנאות וממנעמי-חיים עד כמה שאפשר להתענג
בבית הספר הגבוה של תיכנון ותיחמון חייהם וחיינו, על אדמתנו, בארצנו שלנו, בכנסת ישראל,
למדו, שיננו פוליטיקאים והכינו טוב והיטב שעורים, איך וכיצד על רצון אזרחים מתגברים,
איך וכיצד על חֶלֶד, עולם ותבל מצפצפים, איך אפשר, איך ניתן, להפוך במהרה בימינו לחצי- אלוקים.
איך "למשוך" זמן כל עוד תמיכה אף אם כרוכה מן המציאות בבריחה יש ואפשר לקבל, כאשר מגוּבִּים הֵמָה על-ידי כנסת ישראל ומתאמנים איך ניתן להערים לא רק על פעמי-זמן אלא עוד יותר אף על אֵל.
איך וכיצד ניתן ואפשר להפוך פוליטיקה לכלי נצחי של "שליחות"
"שליחות" אשר מקנה לאדם, כל אדם, כוח בלתי-מרוסן, עוצמה בלתי-מוגבלת, בשיא-מהירות
איך רוכשים זכות ויכולת אדירה-שרירותית-ממלכתית-קניינית לשררה, לכוח, להון, לשלטון לסמכות
"שליחות ניצחית", "שליחות" פקחית, כְּלִי מַשְחִית אשר משמשת אף כיסוי ופרגוד
לקשר שילוב ושזירת הון ושלטון, אשר מהם, אך ורק מהם,
תצמח תועלת-תוחלת ותכלת עמה ניתן גם לצאת במחול ולרקוד.
שררה, כוח, הון ושלטון אשר בעבורם, כך הוכח בעבר, משתלם וכדאי בחיים להתפלל ולסגוד.
"שליחות" אשר הופכת, בין אם חפצים בכך בוחריך, בין אם לא, עם השנים בכבוד למקצוע
"שליחות" ממנה ובאמצעותה ניתן ללעוג ולצחוק על כולנו, מארמון השן, משם-הרחק, מגבוה-גבוה.
לצפצף בשלווה מנצחת-ניצחת על האזרח הקטן, על כל אזרח ואזרח,
בשלווה חגיגית-ניצחית-אולימפית, לגרום לנו-לכולנו בנשמה ובלב, שאט-נפש נורא ואיום, בחילה, מפח.
"שליחות" כמקצוע נטול וחסר כל טיפת אחריות אך עם מירב ומיטב נוחיות ועם מלוא חסינות
גם אם גרמת לאחרים חרפת רעב, מחסור חמור בתרופות, או סיבה טובה אחרת למות.
"שליחות" בה שלחת בלי טיפת שיקול דעת או היסוס בנים-בנות, חיילים-חיילות, כצאן לטבח לקרב
"שליחות" בה לעצמך הבטחת כי לא כעניי-עמך, לעולם לא תסבול יותר בחייך חרפה אמיתית של רעב.
"שליחות" בה חש ומרגיש אתה את עצמך כמו אדון, שליט כל-יכול על 'עמך', אספסוף, ערב-רב,
עם הנמצא במרעה בלי גדר, עַם בלי תקוה, עַם חסר-סדר, עם ללא מנהיג או רועה, עַם אשר את עתידו כלל לא צופה, לא רואה, עַם המרשה לעצמו אף חוק להפר, במו ידיו בהגיונו ושכלו בור לעצמו כורה וחופר.
"שליחות" בה תוכל לצאת לחו"ל כל אימת שתחפוץ, במלונות 5 כוכבים נעליך בנינוחות לחלוץ,
לדלג ולבקר מתי שתרצה בבירות מערב, הן "מנהיג" אתה ערב-רב, אחרי ככלות הכל אינך הרי 'קלוץ',
יריבים פוליטיים מחו"ל תוכל תמיד כאוות נפשך להמשיך לעקוץ,
ובשובך לארצך, בניגוד לרצונך, כאשר נאלץ תהיה להיפגש עם פוליטיקאים כמותך, חידלי-אישים, עוד איזה מין לץ, איזה פוֹץ, איזה קוץ, למזרח הרחוק תשתדל לצאת מיד בזריזות, לשעה-שעתיים לקפוץ.
אז מה, אז מה כבר יכול להיות, אם מפעם לפעם,
שומעים אנו כי אצל הפוליטיקאים לחיים של יש לא מעט טעם
ואף בקרבם, במציאות, קיימת הרבה, הרבה מאד, פחיתות ושחיתות.
פוליטיקאים מעולם לא סבלו ממצפון רגיש-מיוחד-מיותר או מנחיתות
כי איל
|
|