|
|
מתיחה, או בדיחה הם החלק הקל של הסיפור.
המתיחות והבדיחות נחשפות חיש מהר, כולנו צוחקים, לעתים גם המותח וגם הנמתח, ושלום על ישראל - תראה איזה תעשיה עשה יגאל שילון מהמתיחות האלה.
השאלה היא לגמרי אחרת.
השאלה היא, מה קורה אם הממשלה מותחת אותנו, מעבר לגבול יכולתנו לסבול, וכל "זקני העיתונות" או לפחות רובם, משתפים אתה פעולה, לא בשגגה ח"ו אלא במזיד - לא באקראי, אלא בהתגייסות אינטרסנטית לא אתית לגמרי.
ואת אלה אנחנו לא מגלים בשידור עצמו, אלא זמן רב מאוחר יותר, כאשר קצת מאוחר מידי. הקשבת למה שאמר העורך של הארץ בנוגע להתנהגות הארץ בהינתקות?
טוב לי 100 עיתונאים אשר ניתן לעבוד עליהם בשידור חי או בשידור מת, מעיתונאי אחד, שהוא גם חבר של ראש הממשלה, גם נפגש עמו בנסיבות חבריות, וגם כותב עליו ועל בכירי הממשלה והצבא בעיתון - באופן קבוע וללא כל גבולות.
ואנחנו המצב אצלנו לגמרי הפוך - העיתונות ה"זקנה" כמעט כולה מגוייסת (על אף שכל המילואים שוחררו כבר) ואם יש לנו עוד שמץ של תקווה, הרי זו מאותם ילדים תמימים ושדרים תמימים שעוד אפשר לעבוד עליהם.
ואת החיילים של גל"צ, ואת רזי ברקאי לא מצאתי ברשימת הסועדים דרך קבע עם מר אולמרט והגברת אולמרט, גם לא מצאתי אותו בקרב הנפגשים עם מר אולמרט באופן קבוע - לא ראיתי אותו יושב על הקו עם יו"ר הכנסת, ואפילו לא עם שר הביטחון ומזכ"ל ההסתדרות מר פרץ.
כדאי מאד לקרוא:
idi.org.il
האם טועה אני יועץ נכבד?
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
אפרי הלפרין
|
|
|