|
|
כשצה"ל מודיע ש"סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם..."
''המומה, כואבת וקפואה, אני שומעת את דבריו החלשים של התובע הדורש למצות את הדין על רשלנות מירבית והוא לבדו מול סניגוריה משומנת היטב, מול נציגי התנועה הקיבוצית ומול הקצונה הצבאית. הולכת ונחשפת דרך סלולה לפיזור האשמות ולשחרור נאשמים... אין ספק: לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם''.
נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות.
"הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. דיברו איתנו על חשיבות המסר החינוכי, שרואה הפרקליטות במשפט הזה. יש איזה אבסורד בכך, שעד שאתה לא נפגע אישית, אתה לא מוּדע לנושא הבטיחות. אבל כשאתה נפגע, המערכת מתייחסת אליך בפטרונות כאל מסכן, מסכנה, אלמנה. צריך להתייחס לטענות שלה בהבנה – וכך פוטרים את הטענות שלי כלא רציניות... אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט הצבאית".
בינה, אחותו של רס"ר רמי כץ זיכרונו לברכה שנהרג באסון צאלים הראשון.
כשצה"ל מודיע ש"סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם..."
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח
שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי. גמור. מוחלט ומושלם !
מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם !
בצה"ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם.
כל כך קולע תומר, תל אביב, 19/08/06 20:11
אני באמת מרגיש כאילו אני ב''1984'' של אורוול.. האח הגדול..
על איזה הפסד מדברים? הרי ניצחנו בגדול! תראו,זה כתוב בכל העיתונים,זה נשמע על ידי כל הדוברים, זה ניצחון ! כל הכבוד לצה''ל ! להתעורר, ודחוף. כי זה הכל חוץ מניצחון.
כי כשבצה"ל מודיעים ש... "נסיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם..."
יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן
אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם
צה"ל עשה את שֶלוֹ: הִתְרַשֵל... קָבַר וחָתַם.
"נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!"
27. נער הייתי וגם זקנתי ואיני זוכר חוסר אונים כזה מימי תש'ח עד היום ל"ת משה בודק, חיפה, 17/11/06 11:50
אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד : האָדִיש הרָגִיש, האֱוִויל המַחֲרִיש, הנָתִין המתִּיש, האָטוּם המַשְרִיש
הצַבָּר המַמְחִיש, הגַדָּא הבִּיש, המַמְתִּין לתַּרְחִיש: הבּוֹאֵש ! המַבְאִיש ! המֵבִיש !
הנִבְעָר, הנִרְגַּן או המְנוּמְנָם
טוב תעשה אם תתעורר יום אחד, טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם.
תשמיע דבריך באופן בָּרוּר. לא כמו דוֹבֵר צה"ל: בְּטוֹן מְעוּרְפָּל, מְעוּמְעָם, מְגוּמְגָם.
אָכֵן חָצִיר. עם לְבָדָד יִשְכּוֹן. סְגוּלָה הוּא. אֵין כָּל סִימָן בּוֹ לְדוֹפִי או פְּגָם.
ישר כוח!! קלעת ל"ת נאוה, כואבת, 17/08/06 11:22
חייל ! אזרח ! זכור !
כשבצה"ל מודיעים ש"סיבות המחדל לא ייוודעו לעולם..."
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
יסודי. רציני. חיובי. גמור. מוּחְלָט ומוּשְלָם !
צה"ל השלים
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
דליה.
|
|
|