|
|
לעובדה, שרמון חטא באותה נשיקה מקוללת , ביום חטיפת החיילים ומותם של אחרים, יש שתי משמעויות סותרות:
האחת- מוסרית ו"חינוכית" (מילה ששנואה עלי עוד מימי ביה"ס): רמון נהג באופן נמהר, קל דעת, לא רציני. יותר מכך: הוא גם הוכיח לכאורה, שחטיפת החיילים עניינה לו את ה*** (אותו איבר, שמתקשר בעקיפין לעבירת המין שלו).
וזה לא ממש מפליא: רמון מאז ומתמיד הצטייר כאדם לא רציני, נואף, אגוצנטרי, חסר אחריות. ואין סיבה לצפות ממנו להתנהגות כבדת ראש ורצינית, דווקא כשני חיילי צה"ל נחטפו.
על כך הוא ראוי לבוז ולשאט נפש. אולי אפילו להרחקה מתפקידו.
השניה- משפטית. אין כל קשר בין חטיפת החיילים לבין השאלה, אם רמון אשם או חף מפשע. השאלה היחידה במשפט רמון היא: האם היה האמין בתום לב, ש"ה" אינה מתנגדת להתנשק איתו והאם אדם סביר, באותה סיטואציה, גם היה סבור כך.
אי לכך, הערת בית המשפט בנושא החיילים החטופים היתה מיותרת. מקומה של הערה כזו צריך להיות - אם כבר- בגזר הדין ולא בהכרעת הדין.
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
ט.ג.מ.
|
|
|