|
|
הלב כואב למקרא דבריך על נסיבות נפילתו בקרב של בנך המנוח. קטונתי מלערער על דבריך ואפילו להעיר עליהם הערה קטנה, אך אעז ואעשה זאת.
יתכן שאתה מעמיס על עצמך (וגם על הקרובים לך) מעמסה מיותרת של סבל נפשי, שאינו מוצדק, הכרוך בסברה המעיקה שלפיה מפקדיו של הבן אשמים במותו. תיאור נסיבות נפילתו של בנך, בהנחה ברורה שכל העובדות שמסרת מדויקות, מזכיר מקרים רבים דומים שבהם איש צוות ברק"מ (רכב קרבי משוריין) הוציא את ראשו ואפילו חלק מגופו החוצה, כשנפתחה אש. הביטוי "חשופים בצריח" אינו רק המליצה הישנה ממלחמת ששת הימים, אלא מציאות שחווינו גם במלחמת יום הכיפורים, במלחמת ההתשה ובמלחמת לבנון הראשונה. אם היתה רשלנות באימון החיילים, יתכן שלא היה קשר סיבתי בינה ובין האסון שקרה לכם, שכן תוצאה כזו יכלה לקרות גם לחיילים מאומנים ביותר.
אני מקווה כי, דווקא למענך ולמען שאר קרוביו וידידיו של בנך, יקבע תחקיר הוגן, הגון, ענייני וללא משוא פנים, כי הוצאת הגוף מהצריח לא היתה תוצאת חסר באימון ובהטמעת נהלים, אלא צורך מבצעי שלמרבה האסון הסתיים בתוצאה קטלנית, שלא היה משתנה אפילו אומנו הלוחמים ככל שנדרש. מסקנה כזו לא תשיב את הבן, שבכל מקרה נפל בהגנת המולדת, אך תבהיר לכם כי לא נפל באשמת מישהו בצה"ל.
בבניין ארצנו תנוחם.
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין
|
|
|