|
|
כאשר אתה מתבונן בפרצופו, ארשת פניו, דיוקנו של אדם ערמומי, נכלולי, גנב ונוכל
איש פתלתל, חמקמק, חלקלק, יהיר, כושל, שלומיאל, מתפתל, מהתל
זעם רב מפעפע בך, מציף אותך, גואה, אל כל פינה טובה חודר בקלות, כובש אותך בנקל,
אל חדרי לבבך חיש-ביש מהר שוקע, יורד, מחלחל.
מתי ? כן, מתי ? כבר יגיע קץ ? סוף לסיוט ?
חלום בלהות אמיתי ! פחד, חיל ואימה ! נדודי-שינה ! ביעות !
כלום ייתכן כי לארשת פנים ערמומית וניבזית מלאת קלון שכזו שכזו קיים רוב בארצנו ? אין היא בגדר מיעוט ?
באיזה חוצפה כך מלך שנים שודד כספי-ציבור בכיפה ! באיזו שרירות ! באיזו עזות !
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
זעם מפעפע בךמחלחל
|
|
|