|
|
גם אני קלדנית שופט. רק אנחנו יכולות באמת להבין כמה העבודה שלנו קשה, כמה פעמים אנחנו מגיעות הביתה אחרי יום עבודה מותשות, כמה מאיתנו בעקבות סוג העבודה לסבול מכאבי ידיים, רגליים, שכמות וגב. וכמו שאומרים "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול". ניתנו הרבה הזדמנויות לאוצר ולנציבות לנסות להגיע להסכם (לפחות של השוואת תנאים), שכרנו שירותיה של עורכת דין, שילמנו לה כסף, ומה קרה???? כלום. יש סחבת. יש זמן. הם צוחקים עלינו ואנחנו מתקפלות עוד פעם ועוד פעם. עד מתי?
אני אומרת שצריך לשים לזה סוף. גם היום בבוקר היה בלגאן... ישיבת הסברה, נכנסים לדיונים, מוציאים מדיונים, כן עובדים, לא עובדים, אף אחת לא יודעת מה קורה, והכי גרוע שאין איחוד בין הקלדניות מבית משפט אחד למשנהו. במחוז שלנו הרימו היום את הכפפה ולמרות ההוראה והאיומים עלינו שנחזור לדיונים (כל המחוז שלנו ועוד חלק ממחוז אחר) לא הסכמנו להיכנס לדיונים ולאחר תיאום, עזבנו את בית המשפט בשעות הצהריים המוקדמות.אבל שמענו שבבתי משפט אחרים הבנות התקפלו ונכנסו לדיונים, מפחדות... לכולנו חשוב השכר. בשביל זה אנחנו צריכות להילחם, כי אף אחד לא יעשה את העבודה בשבילנו. לכולם יש זמן... אבל לנו אין.
בכל מקרה לעת עתה, כל הקלדניות במחוז שלנו לא מגיעות גם מחר לעבודה ואחה"צ נפגשים בבית ההסתדרות בתל אביב, דיון ומחאה.
מבקשת מכל אחת לעשות את כל המאמצים ולהגיע מחר למפגש.
ושיהיה לנו בהצלחה.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
קלדנית שופט1
|
|
|