|
|
ד"ר יעקב וינרוט כותב:
"רק בשלב השימוע, כך אני מניח, קרא מזוז כל אות וכל פסיק והצליח להתעלות על עצמו ולקבוע כי יש לצמצם את כתב האישום ולהסיר ממנו את עבירת האונס".
בדיוק על זה בוכה הנביא. לא היה זה "סתם" תיק פלילי שגרתי, שבו היועץ סומך על שנאניו הדולפים והמדליפים, שיאמרו לו "לך ולך, לך כי לך, לך אף לך, לך מזוז הממלכה". אם כי גם בתיק "סתם" הוא עושה עוול עצום, אם החלטתו להעמיד לדין בעבירה חמורה אינה מבוססת על עיון מעמיק ומושלם בחומר, עוד בטרם יאיר הסניגור את עיניו בשימוע. הרי עצם ההחלטה הראשונה מחשיכה את עולמו של הנאשם-לעתיד, מביאה לקיפוח פרנסתו בפיטוריו או בבריחת לקוחותיו, גורמת נידויו החברתי ולעיתים קרובות גם נידוי ילדיו, ומאלצת אותו כמעט תמיד לשקוע בחובות עמוקים, עד הגיעו לפת לחם, לשכירת פרקליט טוב שיחלצהו מהבוץ.
כמעט כל אלה היו כאן, אך היה הרבה יותר. מזוז ידע מראש, ללא שום ספק, כי התקשורת תסתער עליו לבקש הסברים. ברי מהתנהגותו כי היה מוכן ומזומן לכך, ומכאן יציאתו לציבור, בהכרזה כי הנשיא יועמד לדין באשמת אונס וכי ריבוי המתלוננות שולל אפשרות של קשר. ועל פי הסבריו הדלים כיום, ברור שידע כי כל ידיעה מסוג זה תפגע בשמה של ישראל בעולם: אינך מוצא מדינה המכריזה בקולי-קולות כי נשיאה הוא אנס סדרתי, שכן מלכתחילה דיבר מזוז על אינוס שתי נשים בנפרד. האומנם לא ידע באותה עת את השיקולים, שבהם הוא נתלה כיום, כי המשפט הממושך באישומים הכבדים יפגע במוסד הנשיאות ובשמה של המדינה?. לדעתי, טיעונים אלה לא-רלוונטיים, פסולים ושגויים לחלוטין, אך הוא-הוא המעלה אותם כיום.
אילו עיין מזוז בתיק עיון מעמיק, כפי שהיה עליו לעשות, היה חוסך למדינת ישראל ולעצמו את הביזיון המיותר, ולמשה קצב את כתר האנס הסדרתי, למרות שזה עדיין נישא בידי האספסוף, התובע להוקיע את ראשו של קצב בשער העיר. אותו אספסוף אינו מחפש משפט וצדק, כי את הדין כבר חרץ.
הימנעותו של מזוז מהתפטרות, לאחר ביזיון מקצועי כה עצום, מעמידה באור מגוחך את כל השבחים והכתרים הנקשרים כיום לראשו, בידי מעריציו.
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
משה מכנס, עו"ד
|
|
|