|
|
קראתי פס"ד זה. פעמיים. רוע, מרושעות וכיעור משתקפים הימנו, צר לי, אם היתה לי תקווה לקראת מינויך-היא נגוזה באחת למקרא פס"ד זה בתדהמה גוברת ועולה, וזעם.
כבודו הלא מכובד יותר בעיניי, המביט ובוחן פסיקתך-נותר המום מהערווה הניגלית. גם נימוקים פסבדו אינטילגנטים ו/שיפוטים לא יכסו הערווה.
איך יכול אדם אנושי עם תבונה שיפוטית, כביכול, להוציא תחת ידיו פס"ד כזה, ומנומק ומתורץ.
נזפת, לא פחות, בקרן הפנסיה של "אגד", למרות שדווקא באנשיה התגלתה תבונה שיפוטית, חמלה, הגינות ואנושיות- כי רצו להציל מזיקנה מבישה את זו שצברה ביושר את הזכות הקניינית-את הפנסיה עם בעלה -אותן מידות אשר התגלו כחסרות באישיותך השיפוטית.
האם סבור אתה שיקוב הדין את ההר- קרי, שאין צודק מלתת הפנסיה לאישה שעימה נצברה זכות זו?
האם סבור כבודו שראוי היה לתת הפנסיה לזו ש"היתה סמוכה על שולחנו ערב מותו"-לידועה בציבור/המאהבת??
לאן גררת את המשפט- מרטו זו לזו שתי הנשים כתרנגולות- אצל מי שהה הגבר בצהריי היום-זו שבא לגור איתה או זו הראשונה-הפרודה- שניזקק לחצר בה פיסל ולכן בא?
גרמת לאישה הראשונה להתבזות רק בגלל התקנה- תקבל את הפנסיה זו שהיתה סמוכה על שולחנו.
האם סבור כבודו שאישה משאינה מאובטחת לזיקנתה- מגלה חוסר יושר ברצונה להישאר פרודה נשואה??!!
הרי רק העוול הנוראי בתקנות הארכאיות של הפנסיות התקציביות הוותיקות- מוביל נשים מבוגרות רבות בגיל העמידה ואילך לסרב להתגרש- מחרדה פן יוותרו ללא חלקן בפנסיה זו, שמוכרזת כקניינן בגירושין, אך נגזלת מהן בחטף עם מות הגרוש, כי בקרן הפנסיה דלעיל "גרושה איננה שאירים".
חוסר היושר הוא זה שמחליט לתת את הפנסיה -כלומר את דמי כלכלתה של האישה הראשונה- לזו שחיתה עם הגבר שניפטר רק 3 שנים לפני מותו. ממי שהבטיחו לנו כה רבות שישנה את השפיטה-הייתי מצפה לראות תחת קולמוסו פס"ד אמיץ, נאור לאוד&קליר: ביטול התקנה הארכאית-והכרזה בקול בטוח וברור- הפנסיה תישאר של הפרודה/הגרושה-כי התקנה איננה סוציאלית, אלא עושק.
אולי כדאי לכל הנשים הפרודות/הגרושות להתאבד קולקטיבית במות הפרוד/הגרוש- שהרי זו חוצפה לדעתך להישאר נשואים "על הנייר" בשביל הפנסיה מהבעל.
ממה לדעתך תחייה כעת אישה אומללה זו,והדומות לה- שבנוסף כנראה גם השתת עליה את שכה"ט של הידועה בציבור?
(זאת בוודאי בנוסף לעלות בא כוחה).
לו אני תחתיך הייתי מתייסרת בבושה.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
שפיטה מבישה
|
|
|