|
|
סבורה שהמהלך של בגין היה תלוי הרבה באופיו של מר' מנחם בגין עלו השלום.
כפי שעניתי למיכל מירושלים, למר' בגין ז"ל היו בעיות
פסיכולוגיות נפשיות, היו לו מצבים של דיכאונות, יכול להיות שזה נוצר מעברו כמפקד אצ"ל, אני לא רופא ולא פסיכולוג, בכל אופן את זה הסתירו כל העת מהבוחרים. לי
אין ספק שאם דבר כזה היה ידוע בשנת 1977 מר' בגין לא
היה עולה לשלטון! באמת בסופו של תהליך מר' בגין התגלה
כאדם חלש שלא עומד בלחצים, הן בנושאים המדיניים, ובנושאים הצבאיים, נכון שאריאל שרון הוליך אותו שולל, משום שלבגין היתה תפיסה מעוותת גלותית משהו את אנשי הצבא, הוא לא היה מסוגל להטיל את כובד משקלו עליהם. גם
כשהבין ששרון הוליך אותו שולל, בגין הסתגר, התכפל, כך מנהיג אמיתי לא יורד מהבמה במיוחד שהיה נואם גדול וידע
לסחוף המונים, מר' בגין היה צריך לצאת לפחות אל בוחרו
ולהודיע להם על התפטרותו. כך הוא ראה את משה דיין שהיה גם הוא גנרל נערץ בשעתו. אני חושבת שמר' בגין הבין
שעשה טעות נוראית במהלכים המדיניים שלו הוא לא
היה מסוגל להודות בטעותו. יחד עם זאת לבגין שנכשל פעם
אחר פעם להגיע לשלטון סוף סוף הצליח ועם ההצלחה הזו הוא
לא התמודד כפי שהיה צריך אדם במעמדו, הניצנים לכך היו כאשר ניסה לא אחר מאשר אהוד אולמרט למרוד בו, בגין עבר על כך בשתיקה, הוא נימק זאת בחופש הדמוקראטי, אבל בעצם במהלך הזה אפשר היה ליראות גם את חולשתו של מר' בגין. צודק שאול שכתב שהציפיות ממר' בגין היו שונות בתכלית.
גם בתחום המינהלי הסדיר בגין לא התמודד נכון עם היריבים
הפוליטיים שלו, למעשה הוא השאיר אנשי מפתח שהמשיכו לנהל
מדיניות שהיתה רצויה להם, מה שיצר בילבול והביא לאי סדר
מוחלט וכניראה שזה מה שהיריבים הפוליטיים שלו שאפו וסופו שהצליחו בכך, להוציא את יצחק שמיר שעמד בלחצים
אדירים כל הבאים אחרי מר' בגין משלטון הימין סטו סטיה
חמורה מהדרך שגדלו חונכו עשרות שנים על בירכיה.
המיקרה החמור ביותר היא השרה ציפי ליבני שבשקט בשקט
הצליחה להערים על כולם ולהגיע לאן שהגיע ולנהל מדיניות
יותר שמאלנית מהשמאל, מה שניקרא" "להיות אפיפיור יותר
מהאפיפיור" וזאת רק כדי לרצות את השמאל התיקשורת וכמובן
העולם כולו. ובאשר לאריאל שרון הוא היה תמיד בין כילאיים בריון חסר מעצורים, אני תמיד אמרתי האיש הזה
יביא עוד אסון לימין וזה מה שקרה.
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
טהורת המידות
|
|
|