|
|
ראשית, אני מסכימה עם דבריך.
הבעיה היא שזאת הנורמה, וכמו שאתה רואה מהתגובות, יש כאלה שלא מבינים מה נפל עליך. מבחינתם: היה להם הכבוד להתחכך ב"מכובדים", ועוד שנים רבות יספרו איך זכו לפגוש איש חשוב... גם האיחור האופנתי הוא חלק מהשחיתות וחוסר מתן כבוד לאנשים שה"מכובדים" נבחרו לשרת, מכיוון שגם זמן הוא משאב מתכלה ששייך לך, ובזבזת אותו על כלום.
מה שאני מנסה לומר הוא שצריך לשנות את האקלים התרבותי הקלוקל הזה, שבו כל האפסים הנצלנים הדורסנים והתחמנים נחשבו לאלו ש"הצליחו בחיים בגדול".
כתבת בעבר על עניין מס הכנסה, ועקרונית אתה צודק, אולם עניתי לך, וגם כתבתי לך באתר תנועת התקווה, שזה עניין של עיתוי וכרגע צריך להשיג קונצנזוס על עניינם דחופים יותר שלא נאבד את האדמה. נכון שהדברים קשורים בעבותות של יושר, אבל אם נלך על הכל או לא כלום, אני חוששת שיהיה כלום.
לכן אני מציעה שבטרם נקפוץ מעל הפופיק נתחיל בקטן: בהתחייבות של חברי התקווה כלפי הבוחר שהם יוותרו על הטבות לא הוגנות שניתנות לחברי כנסת, כמו למשל התנאים לאחר הפרישה וכו', ושכספים אלו יועברו למטרה טובה כמו תרופות מצילות חיים למשל
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
דורית שנהר
|
|
|