|
|
|
יוסף אליעז
למרות שאירועים מכוננים בתולדות העם והאנושות לא זכו לציון מיוחד בלוח השנה, חנוכה נחגג שמונה ימים תמימים מתוך רצון להעצים את האור, המגלם בתוכו את החום, החיים והחירות שהופכים כל בית ל...
|
|
|
|
|
יהונתן דחוח הלוי
תחקיר צה"ל על מתקפת 7 באוקטובר בקיבוץ ניר עוז: "הגדוד נערך לתרחיש של פשיטה אחת בגזרה ובתרחיש קיצון לשתי פשיטות; ההערכות האופרטיבית של החטיבה הייתה לשתי פשיטות בגזרתה במצב החמור; בפ...
|
|
|
|
|
רפאל בוכניק
אשר אופציית כינונה של ממשלת אחדות נמצאת שוב על הפרק, רבים מקרב מרכיבי "גוש השינוי" רואים לנחוץ להדהד את תקדים אי-מימוש הרוטציה בין נתניהו לבין גנץ, על-אף העיוות העובדתי שנכרך בו, כ...
|
|
|
|
|
איתן קלינסקי
בניגוד ללקח של פרשת "תולדות" המלמד על ניצחון באמצעות הידברות ומניעת מלחמה, בנימין נתניהו מתעקש לחמם את הזירה האירנית בניגוד לעמדת נשיא ארה"ב - מהלך המונע משיקולי הישרדות פוליטית לא...
|
|
|
|
|
מארק רגנרוס
פרופ' מארק רגנרוס טוען בוושינגטון פוסט כי דור הצעירים בפולין נוטש את הספסלים שיעור הנישואים צנח ב-45% והילודה הידרדרה לשפל יוקר הדיור והלימודים דוחה הקמת משפחות חדשות קורא לא...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
|
נשיא בית המשפט העליון נשוי ואב לילדים. נולד ב-20.10.58 בישראל (בתל אביב) וגדל בה.
|
|
|
|
|
|
|
|
איש ביטחון, מנהל גיורא איילנד (נולד: 22 באפריל 1952), כפר הס.
|
|
|
|
|
|
|
|
איש ביטחון, פוליטיקאי עמיחי (עמי) אילון. יליד 27.6.1945, טבריה, ישראל. נשוי ואב לשלושה, מתגורר בכרם מהר"ל.
|
|
|
|
|
| |
|
נושא התגובה |
|
איך, איך, איך, כך מת הקבינט ? |
|
| שם הכותב: |
|
תמרה
 |
|
| זמן: |
|
07:46 19/06/2008 |
|
| כתובת IP: |
|
82.81.104.122 |
|
|
|
|
|
|
|
|
אֵיך.... אֵיך.... אֵיך.... כך מֵת הקַבִּינֵט.... ? ? ?
כלל לא לפתע מֵת הקַבִּינֵט. זה היה צפוי. זה היה ראוי. זה היה חזוי. זה היה רצוי. הקַבִּינֵט מֵת.
יש אף האומרים כי הקַבִּינֵט לא רק מֵת בלבד - אלא החליט להתאבד. שֵד נכנס בו. נכנס בו שֵד.
חש כי לנוכח מציאות החיים הסוערים-המיוסרים-המכוערים החל להתגמד.
לכן החליט הקַבִּינֵט להתאבד. לעשות כן אף בלי נוכחותו של עד.
לא ככה סתם מת הקַבִּינֵט. מת הקבינט בחטא. חטא גדול. חטא יום אתמול. לכן מת הקַבִּינֵט.
קַבִּינֵט אשר לא עשה כְּלוּם. לא טרח בִּמְאוּם. שקע רק בנימנוּם. משוּם-דבר נראה הָלוּם. הָמוּם.
אט-אט חל בו גם כירסום. נשמע יותר עָמוּם, בָּלוּם, עָלוּם. מלא בשפע של גימגום.
הפך עָרוּם, צָרוּם, פָּרום. יש האומרים אף כי הוגש נגדו כבר כתב-אישום.
כאשר נסתבר לכל, כי הקַבִּינֵט כלל לא לפתע הפך להיות לגמרי בעל-מום, נפל הקַבִּינֵט בבת-אחת, קָרַס בְּבּוּם.
קַבִּינֵט אשר זילזל, חגג, להג, לגלג, קטרג, את עצמו בלבד עִנֵג, יום-יום התמוגג. את ההיסטוריה לא דגדג.
לא חש כלל כי העם מאוס מאס בו (אחרי ככלות הכל, הן לכל דבר יש עת). העם מזמן נתן לו גט.
קַבִּינֵט כסיל ואוויל אשר לשום מקום לא חפץ, לא רצה, לא הצליח להוביל. לא הנהיג. לא היה שולט.
ביהירות, טיפשות, עִיקשות, נוּקשוּת, חֵרשות, אדישות, תְלישות, התכתשות,
עיוורון, זילזול ויוהרה היה הקַבִּינֵט בולט.
כאשר להחליט היה צריך, שִקְשֵק כולו, קבל פיק ברכיים, רעדו לו הידיים. הרופאים ציוו לו דֶקִינֵט.
כך, באופן זה, בדרך זו, מת. התאבד הקַבִּינֵט.
זו אכן האמת. כל האמת. רק האמת.
הקַבִּינֵט מת. אפילו לא במשחק טניס מת הקַבִּינֵט. לא היה כאן כל עניין של נֵט.
את שומעת נִינֵט ? איננו חי יותר הקַבִּינֵט. שבק חיים לכל חי. מת הקַבִּינֵט. ברוך דיין אמת.
שח היום לי ילד ברחוב ריינס שאף לא אחד מחברי הקַבִּינֵט
לא יכול היה ומסוגל כמותו לרכב על קוֹרְקִינֵט.
אלה חיים אלה ? הפטיר הילד. טוב אם כן, טוב לכן, מה טוב, שמת הקַבִּינֵט.
מלמעלה, מארמון השן, צפצף הקַבִּינֵט עלינו. על כולנו.
בנו האזרחים, אזרחי המדינה, ללא שעור וגבול זילזל. היתל, טילטל, מילמל והתפתל.
לא יכול היה הקַבִּינֵט עם האמת ועם המציאות להתעמת.
ביוהרתו ובהתנשאותו נסה אותנו להרשים. מטרות אשר לא היו לו כלל, העמיד פנים, השים עצמו מגשים.
אבל בתיפקודו אותנו רק קלקל. את אמוננו בו כליל דִלֵל. את שורותינו אך דילדל. זכר בנים חִלֵל.
משפחות רבות אימלל. את עצמו בלבד הִלֵל. אך לחיי יום-יום לא יכול היה להסתגל.
לא הייתי זאת אף לאוייבינו מאחל. מי היה מאמין כי כך יקרה לנו ? מי פִּלֵל ? מי מִלֵל ?
אבל לפחות, חֵרֵף ולַמְרוֹת, עם ישראל חַי. חי וקיים. עֲדֵי עולם. השֶבַח לאֵל ! יְחִי עם ישראל !
אך בל נשכח, חרף שאט-הנפש, דַאֲבוֹן-הלב, הגועל, החֶרְפָּה, הבּוּשָה, הכְּלִימָה, הבְּחִילָה והמַפַּח,
בְגִין קַבִּינֵט כה לא מוּצְלָח, כה לא יוּצְלָח, כה מְפוּלָח, כה מְפוּצְלָח, כה בִּלְתִי-יְסוּלָח !
כִּי יש עדיין מי אשר שוֹאֵל : מתי, אם בכלל, יבוא לציון גוֹאֵל... ?
יען בינתיים, עד אשר יבוא משיח, יימשך אצלנו וודאי בלהט רב-השיח,
ואין ספק כי עד אז נאלץ כולנו לִשְהוֹת בצֵל (לך אל נמלה עצֵל...) כך זה מִצְטַלְצֵל... כך זה לפחות מֵרִיחַ !
למצוא מקום, פִּנָה, תחת סככה, למרגלות עץ או תחת שִיחַ. חלומות גנוזים בתוך בועות סבון לאוויר נפריח.
יען עד אשר יבוא משיח נִשָמַע כעַם אשר על גורלו בוֹכֶ
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה |
שם הכותב |
שעה תאריך |
|
|
1 |
|
גדעון אמיר |
18/06/08 22:57
|
|
|
2 |
|
דורי |
19/06/08 06:05
|
|
|
3 |
|
תמרה |
19/06/08 07:46
|
|
|
|
|
תמרה |
19/06/08 09:14
|
|
|
4 |
|
תמרה |
19/06/08 08:32
|
|
|
5 |
|
א.ה. |
19/06/08 08:39
|
|
|
6 |
|
דורי |
19/06/08 08:51
|
|
|
7 |
|
דורי |
19/06/08 09:21
|
|
| פורום: |
כתוב הודעה
 |
|