|
|
זהו! נסתם הגולל. מוות ללא כאבים. צ'חנובר מרוצה. על הפרק עומדת, כידוע, גם הארכת כהונתו כיו"ר מועצת המנהלים של "אל-על". ברק הסיר מכשול מן הדרך. התקשורת, שליוותה את ההליך מתחילתו, מדווחת לציבור כי התנועה לאיכות השלטון משכה את העתירה.
חייבים לשאול: הייתכן שהעתירה של התנועה לאיכות השלטון היתה כה חסרת בסיס עד שהיה צריך למשכה בלא כל דיון, ותוך "איום" בהטלת הוצאות? והייתכן שמאמר הביקורת המפורט לעיל הוא סתם גיבוב של מילים? ברק מוכיח - שוב הפעם - שהחוק והמשפט נמצאים אצלו בתחתית הסולם. שאם לא כן, הוא היה נרתע מלמנות את עצמו לדון בתיק שאחד מבעלי הדין בו - ולמעשה בעל הדין העיקרי - הינו יוסף צ'חנובר. אמרנו "בעל הדין העיקרי" כיוון שהעתירה היתה בראש ובראשונה כנגד צ'חנובר כמי שישב בראש מועצת המנהלים שמינתה את המנכ"ל. וכל זאת בתקופה רגישה לצ'חנובר עצמו - תקופה שבה, כאמור, עומדת על הפרק הארכת כהונתו הוא כיו"ר מועצת המנהלים. השופט ברק ידע היטב, שבמנותו את עצמו לדון בעניינו של צ'חנובר הוא קולע את עצמו לניגוד אינטרסים חריף.
במה דברים אמורים: ברק, שלמד משפטים במסגרת העתודה האקדמאית, הוצב - במסגרת שרותו הצבאי - בלשכת היועץ הכספי לרמטכ"ל (יצוין אגב, שעיון בקורות חייהם של ברק וצ'חנובר מגלה ששניהם בני אותו מחזור (בשנים 54-58) בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית). ברק לא מצא עניין בתפקידו בלשכת היועץ הכספי לרמטכ"ל, וביקש לעבור ללשכת היועץ המשפטי של משרד הביטחון - אך מבוקשו לא ניתן לו. רק כשהיה כבר בשרות מילואים השיג ברק את מבוקשו. היה זה הודות לצ'חנובר שהיה אז יועצו המשפטי ומקורבו האישי של שר הביטחון משה דיין. צ'חנובר הקים באותם ימים יחידת מילואים של משפטנים שתסייע בעניינים משפטיים הנוגעים למשרד ובחר, בין היתר, את ברק לשרת באותה יחידה.
מתכונת התפקיד היתה כזו שברק וחבריו היו מתייצבים לשרות כל אימת שהמשרד נזקק לשירותיהם (יצוין, בהקשר זה, שאז גם נוצר הקשר בין ברק לבין דיין - קשר שהתהדק והלך עם השנים). צ'חנובר, שכאמור הביא את ברק ליחידת המשפטנים שהקים, מספר כי: "ברק בלט כבר אז בידע המשפטי שלו, ביכולת הניסוח ובתפיסה. בעבודה אתנו במשרד הביטחון הוא התבלט מאד". הנה כי כן, קשריהם של ברק וצ'חנובר לא היו קשרי היכרות בעלמא.
צ'חנובר, לא רק שסייע לברק להשיג את חפצו ולעבור ליחידת המילואים במשרד הביטחון, אלא ששם גם העסיקו במתכונת שפורטה לעיל. כל מה שפורט לעיל - די היה בו כדי לחייב את השופט ברק לפסול עצמו מלדון בעניינו של צ'חנובר. פסילתו של ברק התחייבה על-פי המבחנים שהוא עצמו קבע. ואם בכל המסופר לעיל לא די, הנה אנו למדים שבתחילת שנת 2001 - זמן לא רב לאחר הדיון בעניין "אל-על" וצ'חנובר בבג"צ - מתארח השופט ברק לערב בביתו של צ'חנובר בסביון. הארוע שהתקיים אז בביתו של צ'חנובר מעניין כשלעצמו: ברק פגש שם את ראש הממשלה הנבחר אריאל שרון וקיים עימו שיחה ממושכת - לאחר תקופת ארוכה של נתק בעקבות דוח ועדת כהן (על פגישה כזו ניתן לומר, שחשיבותה בעצם קיומה. מכל מקום, העובדה שהפגישה הדיסקרטית והמיוחדת הזו התקיימה בביתו הפרטי של צ'חנובר דווקא - יש גם בה כדי ללמד על עומק הקשרים שבין ברק לצ'חנובר. היעלה על הדעת ששופט - נשיא בית המשפט העליון - ידון בעניינו של בעל דין עימו הוא נמצא בקשרים הכוללים אירוח בביתו?! עוד קו אדום נחצה.
וכשאלה הם פני הדברים, ניתן להבין טוב יותר מדוע הבריח השופט ברק את התנועה לאיכות השלטון מאולמו. אין זה אלא שהשופט ברק ניצל כאן את האמון (העיוור?) שנו
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
אספסוף
|
|
|