|
|
על פי החוק על הדיון המשפטי להיות פומבי, להוציא ענייני משפחה בין בני הזוג ועניני אישות וענייני בטחון המדינה או צורך בשמירה על פרטות, לצבור זכות למידע על תפקודו של בית המשפט כמו על שאר הרשויות למען בקורת וגיבוש סדר יום צבורי וגיבוש דעות והשקפות של האזרחים. פומביות הדיון נועדה גם לקדם את שיפור השפיטה ועשית צדק שיביאו לאמון במערכת. זכות פומביות הדיון מוגדרת כזכות עילאית. עד כמה הדיון אכן פומבי? לפי החוק לכל אדם זכות להכנס לכל אולם דיון שלא הוגדר כדיון בדלתיים סגורות. ישנם מאות אולמי משפט. בפועל הנוכחים בכל אולם הם בעלי דין – אנשים שיש להם משפט ומלויהם ועורכי דינם. לעיתים נדירות מופיעים גם עיתונאים לסקר משפטים. כל שאר הציבור עסוק בעניניו ואינו פוקד את בתי המשפט. גם לנוכחים מעקב חלקי בלבד, הם נוכחים בשעה מסוימת ורק חלק מהמשפטים מתחילים ומסתימים בו במקום. גם אלו שכן, פסק הדין או שניתן בכתב או שאינו ניתן בו במקום אלא נשלח בדואר. לנוכחים אין מעקב אחר תוצאות המשפט, במשפטים קטנים הנוכחים יכולים לנחש בערך את תוצאות המשפט. במשפטים אשר נמשכים כמה או הרבה דיונים לנוכחים המזומנים כל אחד בתאריכים שונים אין מעקב אחר התתפתחויות. בפועל כמעט ואין מעקב אחר מהלך רוב המשפטים. הנוכחות הינה חלקית לכן יוצא איפה שגם הפומביות הינה חלקית.
הנאמר בדיון הוא רק חלק מהמשפט, הנוכחים קולטים את מהלך הדיון ותגובות השופטים כפי התרחשותם. החלק החשוב והקובע הוא מה שנכתב בפרוטוקול אודות המתרחש בדיון. הנוכחים הנמצים בדיון יודעים רק מה היה בו, אין להם מושג מלבד השופט, בעלי הדין ובאי כוחם איך תועד. לפני שנות העשור הראשון המתקדמות של שנות האלפיים גם אלו לא ידעו כיון שהפרוטוקול לא ניתן להם. בין השניים, המתרחש בדיון לבין התעוד שופטים מתמרנים בתחבולות ובהונאות רבות:
*התנהגות השופטים - שופטים אינם מתעדים את הערותיהם שאלותיהם והתפרצויותיהם, המביאים לשינוי כיון הנאמר, כאן ניתן ליצור תעוד מעוות כאילו העדות היתה מבולבלת עם אמירות פתאומיות שאינן המשכיות לנאמר קודם, המעידות על רצון להשיג דבר מה ללא סימוכין עובדתיים.
*תאורים כוזבים של הדיון - שנית מכל העדויות שופטים בוחרים מה לכתוב ואיך לשנות. במשפטים פליליים כמעט תמיד הפרוטוקול שונה בתחליט בדרך שהיא לרעת הנאשם.
*מצגות שוא - בעת הדיון שופטים לפעמים מציגים התנהגויות המתאימות למתרחש כפי קליטת הנוכחים, אלא שהמניעים יכולים להיות שונים בתחליט. כך עד וגם יכול להיות בלתי אמין וללא מוצג מתבקש, ושופטים יגיבו בהתאם כיון שהדיון הוא פומבי, אך מה ששופטים באמת מנסים לעשות הוא הנעת העד שרוצים במיהמנות עדותו, ובמשפט פלילי כמעט תמיד עד התביעה, לתקן – למסור גירסא לדאוג למוצגים מתבקשים. במידה ואינו נמצא, וההגנה מביאה מוצג סותר גירסא, שופט יכול להעמיד פני משתכנע ואף מזועזע כמתבקש. בפסיקה לעומת זאת כבר ידאג לתת משמעות שאינה קיימת ולהציגו כראיה לתביעה! באותו האופן אם לעד בלתי מהימן אין תשובות על שאלות מביכות בחקירה נגדית, שופט לעיתים מעמיד פני כועס מפסיקו ואף מסלקו מהאולם. מה שהשופט באמת עושה הוא להשתיקו כדי והוא עצמו ישלים לתשובות שעל פניהם נראות כמתקבלות על הדעת.. כך לנוכחים נדמה שהשופט הוגן ותגובותיו מתאימות לטיב העדויות אך השופט חותר לכיון אחר לחלוטין.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
לול
|
|
|