|
|
חונכנו להאמין שהמשטרה אחראית נגד פשיעה ויש למשטרה ענין בהפחתת עברינות ופשיעה. אכן תפקידה הרשמי של המשטרה הוא לדאוג לבטחון הציבור, לטפל בפשיעה ולעשות הכל כדי למנוע אותה ולהציל אנשים מפני פושעים ולמצא את החשודים בפשעים שנעשו להפחתת הפשיעה. אלא שהמשטרה איננה ישות כי אם אירגון המורכב מפרטים ועניינם שונה מהמטרות שהוצבו למשטרה כאירגון. ענינם העיקרי הוא להראות כמתפקדים כדי להחזיק במשרות בפרנסה, בטובות ההנאה ובתנאים הסוציאליים. ארגון המשטרה גם אינו מפוקח. כאשר התוצאות האמיתיות אינן מעניינות, יש לכך השלכות על אופן התנהלותם. כאשר שלום הציבור אינו מענין ואילו קיומו של האירגון והמשרות הוא הענין, המשטרה מציגה מראית עין שהיא עושה את תפקידה. היעד הקל ביותר להצגה הוא כמות ההרשעות בתחומים שונים. לראשי המשטרה החשוב מכל הוא הסטטיסטיקות כדי להראות תפקוד. במשטרה מלכתחילה נקבעים יעדים סטטיסטים ובהתאם לכך הפעילות. אוי למי שיצא נגד שגרה זו של ראשי המשטרה מלעסוק כמעט בלעדית בסטטיסטיקות. חבר הכנסת והרמט"ל לשעבר רפאל איתן המנוח עמד להיות שר המשטרה. הוא התכון להנהיג רפורמות מרחיקות לכת במשטרה. אלא שראשיה לא אהבו זאת כלל, בשליטתם שאינה יודעת גבולות תוך שיתוף פעולה עם הפרקליטות אשר גם היא עובדת לפי תוצאות רצויות שנקבעות מראש "סידרו" כתב אישום נגדו. לא נותר לו אלא לותר על משרה זו.
כאשר הפעילות איננה מכונת מטרות אלא רק מראית עין של תפקוד יש לכך השלכות על כל הבט של התפקידים. על כן פעולות אחרות נדחקות הצידה למשל מניעת עברינות ופשיעה וגם הצלה. לדוגמא ברוב המדינות הדמוקרטיות, כאשר שוטר רואה אדם שיכור שהולך אל רכבו, הוא מזהירו ועושה כדי למנוע ממנו לנהוג. בישראל שוטר רואה אדם שתוי, הוא ממתין שיתחיל לנהוג ואחר כך דולק אחריו, כך הוא תופס אותו בשעת מעשה. לגבי עברות ופשעים שכבר נעשו, המשטרה טופלת חשדות על מי שנוח לה. כל שקר וכל זיוף כשרים כדי להביא לכך שיוגש כתב אישום וכדי שתיהיה הרשעה. לגבי תלונות במיוחד עם המוסר בדה מספיק אודות אנשים מסוימים, המשטרה נוהגת באותה הדרך. בכל המקרים הללו הנחקר יכול להסביר בכל דרך שלא קימת אפשרות שעשה את המיוחס לו. דבריו יכולים להיות הגיונים ואמיתיים אך את המשטרה זה אינו מעניין כלל. הוא יכול להמשיך להסביר כדי שיאמינו לו, אך מצד המשטרה זה איננו הענין. "חוקרים" עושים הכל כדי לטפול אשמה ולא משום שאינם מאמינים לנחקר אלא משום שמפקדיהם רוצים תוצאות של אשמה והם גם למדו שיטות להשיג זאת. כל אזרח הינו בכח מי שבהזדמנות יטפלו עליו אשמה כלשהי עלפי הנסיבות.
תלונות מעלילים יכולות להיות מופרכות ביותר, "חוקרים" כלל אינם מתיחסים לחוסר ההגיון, וגם אינם טורחים לאמתן כדי שלא יצטרכו להפריכן. במקום זאת טורחים לבנות תרחיש לא הגיוני ולהדביקו לנחקר. כך המשטרה מעודדת עברינות באמצעותה. לדוגמא ביום תאונות דרכים שלא קרו הפכו מזמן למכת מדינה. העברינים הכבדים יותר נעזרים באלימות או באיום באלימות כלפי קורבנם. לקורבנות אלו אין כל סיכוי שהמשטרה תחוש לעזרתם. לפעמים אותם עברינים אף ממשיכים להתנכל והם מחבלים ברכבי הקורבנות. עברינים אף הורסים כלי רכב מבלי שהמשטרה תנקוט כל פעולה. בכל מקרה וודאי שלא עוזרים למואשמים בגרימת תאונה גם כשזו לא היתה כלל. זו רק דוגמא אחת מני רבות לאי העזרה מצד המשטרה לפונים אליה במצוקתם. אם כפי שהמשטרה מתימרת לתת שרות לאזרח שומר החוק, היא אינה טורחת כלל לברר מיהו שומר החוק ומיהו העברין.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
צרעה
|
|
|