|
|
שנים רבות חסר העוקץ החד,המדויק,החודרני של החששים הגיוורים.שלושה אמנים,שבעוצמה,ללא רשעות(בגלל החיוך והצחוק הנשפך מהצופים)עלו,ללא לאות או חשש, על כל נקודות התורפה הנוראות של חיינו העלובים.אחד המגיבים כותב כי המדינה אשמה.ללא מחשבה תחילה,הבנה, שהמדינה זה הוא,ולכן כל מי שפוסל אותה,בה, במומו הוא פוסל.זו לא סנמטיקה.זו לא אמירה חסרת חשיבות.העבריין,כל אחד,לכל דבר ועניין,אשם.אבל,עיקר האשמה נופלת על הממשל,על כל שלושת רשויותיו,בעיקר השופטת,שלל מיניסטריוניו,כלל עובדיו.הוא הגורם לביזוי,לעליבות,לחוסר התכלית שלו.הוא קיים סתם לעצמו,למען עצמו.העובדה שכנראה,כנראה,חלק מעובדי הממשל הישראלי הרופס,חלק קטן,ידו במעל,אינה משחררת את כל הממשל מאשמה.הצחנה שעולה ממעשי החלק הקטן בעודי הממשל,מצחינה את כל עובדי הממשל.אל תפילו שום תיק על המדינה.המדינה זה אנחנו.אזרחיה.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
שמ
|
|
|