|
|
שלמה,
יישר כוחך על המאמר הנוקב.
מאמרך מעלה 2 נקודות חשובות, שדנו בהן גם בעבר:
1. תורת המשחקים (וכאן אני מסכימה איתך): התנהלותם של מתנגדי המשטר באיראן תואמת לתיאוריה הזאת, שיש ללכת עד הסוף ולהיות נכונים לשלם מחירים כבדים, כולל בנפש, בכדי לנצח. לא רק תומכי מוסאווי, אלא גם מוסאווי עצמו מוכיחים את התיזה: מוסאווי לא התקפל כ"ג'נטלמן" ולא בירך את אחמדינג'אד על נצחונו המזוייף. הוא יצא לרחובות והכריז, שיילחם על עמדתו ולא יוותר. ובכך הפיח רוח קרב בתומכי הרפורמה והוכיח, שהוא מנהיג עם דם קר ונכונות להיאבק עד חורמה. ולכן, אם ימשיך בקו הזה- הוא ישיג הישגים חשובים, גם אם הדרך להפלת שלטון האייתוללות עדיין ארוכה.
המתנחלים הם לוחמים נחושים, אבל לא נחושים כמו האירנים. הם לא שרפו את המועדון כששרון הארכי-פושע רימה אותם וגירש אותם מההתנחלויות לחיי מצוקה כלכלית ונפשית. וגם היום, הם לא עושים את המתבקש ולא נאבקים עד הסוף. וזו הדרך להפסיד בקרב. כי מי שמנצח, בסופו של יום, הוא לא מי שחזק יותר אלא מי שנחוש יותר.
2. מצע הבחירות של הפוליטיקאים (וכאן אני חולקת): אין שום מנהיג בעולם שיכול לקיים את כל הבטחותיו ואפילו לא את עיקרן. הפוליטיקה היא אמנות האפשר. הציפיה שלך שביבי (למשל) יקיים את כל מה שהבטיח היא תמימה. גם אובמה לא יכול ולא מתכוון לקיים את כל מה שהבטיח. זה חלק מהמשחק הפוליטי. ואם נפתח בהליכים משפטיים נגד הפוליטיקאים בשל הפרת הבטחות, גם ניזרק בבעיטה מבית המשפט וגם נגחיך את עצמנו עד מוות.
כמובן שיש לצפות מפוליטיקאי למידה מסויימת של יושרה, למנהיגות ולהחלטיות. אבל יש להבדיל בין עיקר לטפל ובין ריאל פוליטיק לפנטזיות דמוקרטיות. (אגב: דווקא אחמדינג'אד הוא פוליטיקאי אמין מאד. הוא מתכוון לכל מה שהוא מבטיח. אל תקל בו ראש).
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
ט.ג.מ.
|
|
|