|
|
בביקור אבלים אותו ערך במהלך ה"שבעה" מפקד חיל האוויר, האלוף הרצל בודינגר, בביתה של חיה נוסבוים-רוזנברג, אמו של אסף, זכרונו לברכה, אשר נהרג יחד עם חברו גיל צוריאנו, זכרונו לברכה, עת נקרע כבל במסוק של יחידת חילוץ 669, שאל האלוף, על מפתן הדלת וטרם כניסתו לדירה, בלי כל בושה, ידיד משפחה שעמד בפתח הדלת, לשמו של בנה. האם, אשר שמעה את שאלתו של עלוּב בודינגר אמרה לו באותו מעמד: "גידלנו עבורכם ילדים כתרנגולות בסופרמרקט". על משפט זה מבוסס השיר.
ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע....
כתרנגולות בסופרמרקט, גידלנו עבורכם ילדים, לשם כפרה.
כפרה על חיינו... עוון כולנו... עוול כלפיהם...
בפוליטיקה, בחברה, במדינה, בבג"ץ, בועדת וינוגרד ובצה"ל
מעולם לא ייחסו חשיבות מיוחדת למשמעות חייהם !
ילד ...ועוד ילד ...ועוד ילד ...בזרם מתמיד !
לנצח... לעד... כך תובטח בעירת נר התמיד...
מחורבן צאלים השני כבר כמעט אין שומעים יותר על תאונות
אין מדווחים... אין כותבים... אין מוסרים יותר על התאבדויות
זה וודאי, אינו אומר בהכרח, שהן אינן קיימות
בפוליטיקה, במדינה, בחברה, בבג"ץ, בועדת וינוגרד ובצה"ל
פשוט מתמחים בהסתרת ובהעלמת ראיות
ההכחשה, הכזב, הטיוח, השקר, תקפים וחלים על הכל
ערך חיי האדם היום בצבאנו נמכר בחיסול בזיל הזול !
את המציאות אפשר תמיד לצבוע וורוד ועובדות ניתן להטות
"הדג מן הראש מסריח !" ...ישיחו ...יאמרו הבריות
מיטב נוער צעיר ובריא בשיא פריחת עלומיו
על חטאי ושגיאות מפקדיו ישלם בחייו
דור שואף דרור... צמא חיים... חופשי... רענן...
נרמס, נהרס, נדרס ונגרס באמצעות גוף מסואב שאנן
נופל שדוד ...ללא קרב מניח הנשק ...למולך מוקרב כקורבן !
אבות אכלו בוסר וחיי בנים יכלו טרם זמן
"כי במותם הם ציוו לנו..." יחרוק התקליט הישן...
הולך סובב לו הרוח ועל סביבותיו שב
קדיש על הבן יאמר כבר לבטח האב
אין חדש תחת השמש
מה שהיה הוא מה שיהיה: היום, מחר או אמש.
השמש זרחה... הקמה בשלה... וצה"ל שחט
מי עוד זוכר שפעם חגגנו יחדיו ט"ו בשבט ?
"איש אינו כה אווילי, אשר יבחר מרצון במלחמה במקום השלום; הרי בשלום קוברים הבנים את אבותיהם, ואילו במלחמה האבות קוברים את הבנים" הרודוטוס, א, 87.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר
|
|
|