|
|
כאשר יש ויכוח כל צד משוכנע בצידקתו ונאחז בטיעוניו, צדקת. הטיעונים הופכים לדמגוגיה כאשר קיימת התעלמות מוחלטת מאלמנטים משמעותיים באמצעות שימוש ברטוריקה ותעמולה מתלהמות ורגשניות, תוך שימוש במוטיבים לאומיים או פופוליסטיים, ואזכור סלקטיבי של עובדות.
העובדות בטיעוניך סלקטיביות עד כדי גיחוך, ועיקר הטיעונים רגשני ומניפולטיבי מאוד.
קיים הבדל ניכר בין להדגיש נקודה מסוימת לעומת אחרות- כפי שטבעי שיעשה כל צד בוויכוח- לבין להאדיר עובדה מסוימת עד כדי הכחשה מוחלטת של כל העובדות האחרות, גם אם הן בעלות משקל רב מאוד.
ייתכן שיש להתיר לעובדים הזרים להשאר וייתכן שלא, אבל הפיכת הדיון כולו לדיון שעוסק אך ורק ב"גירוש הילדים", כאילו מדובר בחבורת יתומים אומללים שנקלעו על דרכנו, היא דמגוגית בלי כל ספק. כזו היא גם הקביעה כי בהחזרתם למולדתם (או גירושם מישראל), אנו גוזרים עליהם להיות מושלכים "לפח האשפה של האנושות ולגזור עליהם גזר דין סבל והרס חייהם?" מאיפה הנתונים המעוותים האלו? האם בדקת מה גורלם של ילדי פיליפינים ותורכים (שעדיין מהווים רוב בין הילדים הזרים, למיטב ידיעתי) שחוזרים לפיליפינים או לתורכיה? אני בטוחה שלא, משום שאני מכירה לא מעט מהם באופן אישי, ומודיעה לך בביטחון גמור כי חייהם במולדתם רחוקים מאוד מלהיות כה איומים. למען האמת, הם בד"כ חוזרים עם די כסף להפוך לבעלי מעמד איתן מאוד במדינתם,שגם כך אינה כה איומהב מלכתחילה.והרי לך עוד דוגמא לדמגוגיה שלך. הפיכת העובדות, התעלמות מעובדות מהותיות, והאחזות רק בטיעונים רגשיים תוך קישור בלתי רלוואנטי למאורע טראומטי כמו השואה, שם הילדים שלא הוצלו נרצחו ללא כחל וסרק- באמת הצלחת להדגים דמגוגיה היטב.
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
מגרשת השדים
|
|
|