|
|
לפני מספר שנים הייתי מעורב במשפט כמומחה. המשפט נסב על תביעה של עובדת במפעל שטענה שנגרמה לה כוויה כימית כתוצאה מכך שמישהו החליף אלכהל, שאתו השתמשה לניקוי המוצר, בכימיקל אחר שגרם לה לכוויה כימית ביד. עורך הדין של אותה עובדת ביקש מהמפעל את רשימת הכימיקלים הנכנסים למפעל, ואח"כ הגיש חוות דעת של רופא תעסוקתי שסיים (?) לימודיו באיטליה ואשר קבע שמתוך הרשימה שהוגשה, החומר שגרם לכוויה הוא חומר X, הוא כתב את נוסחת המבנה של אותו חומר וטען שקבוצה מסויימת בנוסחת החומר גורמת לו להיות מסוכן ולגרום לכוויות. המפעל שכר את שרותיי כמומחה נגדי ואני מצאתי שהמומחה מטעם התובעת לא כתב את נוסחת המבנה של החומר שנבחר כגורם הכוויות אלא נוסחת מבנה של חומר שבכלל לא קיים! בחומר שנקבע כגורם הכוויה בכלל אין קבוצה כימית שציין הרופא התעסוקתי, וממילא הוא לא יכול לגרום לכוויה כימית (מדובר בחומר בעל תכונות דומות מאד לאצטון). אני הגשתי חוות דעת נגדית ועורך הדין של המפעל אמר שהוא לא מאמין שהמומחה מטעם התובעת הגיש חוות דעת כה מופרכת. הצעתי לעורך הדין מטעם המפעל שאבוא אתו, מצוייד בספרים, לחקירת הרופא התעשייתי למקרה שתתעוררנה בעיות "מדעיות". בחקירה הנגדית הודה הרופא התעשייתי שהוא לא מבין בכימיה, שחוות הדעת שהגיש אינה בתחום מומחיותו, ואחרי עוד שאלה או שתיים הוא ביקש למחוק את כל חוות הדעת שהגיש. (צחוק הגורל הוא שלמרות המומחה הנוכל מטעם התובעת היא דווקא זכתה במשפט - מיליון וחצי ש"ח - כי לפי פקודת הנזיקין, במקרה כזה חובת ההוכחה היא דווקא על המפעל הנתבע, והשופט קבע שהמפעל לא הוכיח שהוא נקט בכל אמצעי הזהירות כדי למנוע מהתובעת מלהיכוות ע"י החומר בו עבדה).
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
הטובע המחוזי
|
|
|