|
|
קלינסקי וחבריו מן המחנה הפרו איסלאמו פשיסטי, אוחזים במקל בשני קצותיו כהרגלם. כאשר נפגשתי פעם במסעדה במסיבת רעים מעורבת - סמול, ימין, דתיים, חילוניים, מזרחיים אשכנזים וכו' - אמרה לי אחת החברות, שזה נורא לראות את הערבים במטבח. הפכנו אותם לחוטבי עצים ולשואבי מים, עבדים של ממש. זה מראה לך כמה הכיבוש משחית אותנו. אני אמרתי לה, בתשובה, שגם לי זה מפריע מאוד, ולכן כאשר חבר נוסף שלנו הקים חברה העוסקת במתן שירותים שונים, על ידי עובדים יהודיים בלבד - כי הרי אנחנו לא רוצים להפוך את הערבים לעבדים - היא הזדעקה ואמרה שזו גיזענות. כאן נחשף הסוד הגלוי של הסמול: הסמולן המצוי רוצה את הערבים כעבדים במסעדות של תל אביב, בבתי המלון, בשירותי הניקיון, בבניה על קו החוף ובכל העבודות השחורות, כי הוא סבור שפרודוקטיביזציה יהודית זה סוג של גזענות... אבל כאשר מתבוננים על כל העובדים הערביים, שהפכו לעבדיו של הסמולן המצוי, שלא יודעים לעשות הרבה מלבד עבודות בניה, ניקיון, שטיפת כלים ואו טרור.... אז הוא מזדעק למען הערבים : ניצול, כיבוש, הפכנו אותם לעבדים וכו'. זאת אותה צביעות באשר לעמדתו ביחס לעובדים הזרים: הסמולן המצוי מאוד 'תומך בעובדים הזרים', כי הוא 'מאוד הומאני', אבל הוא 'מאוד מתנגד לכך שישכנו אותם באיזורי המחיה שלו', אבל הוא בה בעת תומך בהם ובמאבקם הצודק להמשיך להתגורר במשכנות העוני והסירחון של הפרולטריון המדוכא, והסיבה היא מאוד הומאנית כמובן, כי מי יוציא את הפודל הסמולני לקקי, ומי יקח את ההורים של הסמולן המצוי לטיול אחר צהריים נעים על קו החוף, בכיסא הלגלים, ומי יטפל בגינהוירחץ את מרצפות אקירוב הסמולניות... רק הפיליפיני, או הערבי, ולכן זה נורא להפוך אותם לעבדים, אבל זה גיזענות למנוע מהם עבודה שהיא עבדות...
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
מד' ליונה עיוורת
|
|
|