|
|
כבר לפני אלפי שנים ניבא מיכה בפרק ז' את המצב שהפך לסטנדרט בימנו. אויבי איש אנשי ביתו, ובמיוחד האישה ששוכבת עמו;
מיכה פרק ז
א אלליי לי, כי הייתי כאוספי-קיץ, כעוללות, בציר: אין-אשכול לאכול, ביכורה איוותה נפשי. ב אבד חסיד מן-הארץ, וישר באדם אין: כולם לדמים יארובו, איש את-אחיהו יצודו חרם. ג על-הרע כפיים, להיטיב, השר שואל, והשופט בשילום; והגדול, דובר הוות נפשו הוא--ויעבתוה. ד טובם כחדק, ישר ממסוכה; יום מצפיך פקודתך באה, עתה תהיה מבוכתם. ה אל-תאמינו בריע, אל-תבטחו באלוף; משוכבת חיקך, שמור פתחי-פיך. ו כי-בן, מנבל אב, בת קמה באימה, כלה בחמותה: אויבי איש, אנשי ביתו. ז ואני ביהוה אצפה, אוחילה לאלוהי ישעי: ישמעני, אלוהיי. ח אל-תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי: כי-אשב בחושך, יהוה אור לי. {פ}
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
ירון זכאי 1
|
|
|