רוכשי דירות פלשו למחסנים מבלי ששילמו בעדם

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את ערעורו של קבלן על דחיית דרישתו להורות לקבוצת דיירים בבניין חדש שבנה ביבנה לפנות מחסנים שהשתלטו עליהם, לאחר שסירבו לרכוש אותם ממנו. הדיירים הצטוו לפנות את המחסנים ולשלם לקבלן 20 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין.

סעיף מפורש בחוזה

בבניין שבנה הקבלן "דנ-אל פרומוט" מרמת גן, ברחוב עדעד 19 יש 27 דירות, ובקומת הקרקע שלו יש 27 מחסנים. הקבלן קיווה למכור את המחסנים לרכושי הדירות ולאחר מכן להצמיד אותם לדירות כחוק. בחוזים שנחתמו עם בעלי הדירות נכלל סעיף שבו נאמר: "הקונה מצהיר כי ידוע לו שאין לו ולא תהיינה לו כל זכויות...במחסנים... ולקבלן הזכות הבלעדית לקבוע השימוש בפריטים המפורטים לעיל, לרבות הצמדתם לדירה ו/או לדירות בבית". דברים אלה הופיעו גם במקומות אחרים בכל חוזה. אבל בפועל, סירבו כל דיירי הבניין לרכוש מחסנים, וכולם השתלטו על המחסנים שלא כדין.

שופט השלום:הקבלן החמיץ את השעה

הקבלן ראה בכך הסגת גבול והגיש תביעה לבית משפט השלום בכפר סבא להורות על פינוי המחסנים. השופט דוד גדול דחה את התביעה משני נימוקים. האחד, שנוסח החוזים פותח פתח לאפשרות שהמחסנים שייכים לדיירים. והאחר, שהקבלן "החמיץ את השעה ואין סיכוי כי מי מהדיירים ירכוש ממנו דבר". ועוד כותב השופט: "כיוון שחלף זמן כה רב מאז נכנסו הדיירים לדירות, והמחסנים לא נמכרו, אין סיכוי שמאורע זה יקרה כבר".

ההשתלטות - התעשרות שלא כדין

על דברים אלה ערער הקבלן לבית המשפט המחוזי. בפסק הדין שקיבל את ערעורו, דחו השופטות אסתר קובו, מיכל רובינשטיין ושרה דותן את טענת הדיירים כי הוצאת המחסנים מגדר הרכוש המשותף לא נעשתה כדין. "הותרת המצב על כנו תביא להתעשרותם של הדיירים שלא כדין על חשבון הקבלן, ותיצור מצב שבו ייצא חוטא נשכר", כתבו בפסק הדין.

גורם זר?

השופטות דחו גם את טענת הדיירים בדבר המצב הבלתי נסבל שייגרם אם יצטרכו להתפנות, מפני שלטענתם אין לקבלן זכות בעלות על המחסנים והם יישארו תקועים בתוך רכושם ויהיו בבחינת "גורם זר" שיפריע להם לחיי הקהילה.

בפסק הדין נאמר כי טענה זו נכונה במהותה אבל אינה במקומה. ראשית, גם אם לא יוכל הקבלן לרשום את המחסנים על שמו בעת רישום הבניין כבית משותף, אין לדיירים זכות לפלוש אל המחסנים, משום שלנוכח החוזה שחתמו לא יתכן שסברו בתום לב כי הם שייכים להם. ושנית, עובדה היא שהדיירים לא פנו לבית משפט, ובמקום זה העדיפו לפלוש שלא כדין לנכס שאינו שייך להם.