רשות השידור תבעה את ראובן מילמן בבית משפט השלום בתל אביב בסכום של 5,221 שקל לאחר שלא שילם אגרת טלוויזיה בשנים 2000-2006. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן וטען שהבסיס לחיוב באגרת טלוויזיה הוא החזקה במקלט. בהעדרה אין בסיס לחיוב ורשות השידור לא הוכיחה שהחזיק במקלט. מילמן הודה שבשנת 2003, החזיק מכשיר טלוויזיה אולם לאחר שהתחבר ללווין בשנת 1999, הוציא מהמכשיר את רכיב המקלט כך שאינו חייב בתשלום אגרה. התובע ביקש לדחות את התביעה נגדו בהעדר עילה.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, קיבל השופט עודד מאור, את התביעה לאחר שהוכחה כדבעי וחייב את הנתבע לשלם לרשות השידור 5,221 שקל בתוספת 1,000 שקל הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד. בפסק הדין הובהר שהבסיס החוקי לגביית אגרת טלוויזיה, קבוע בהוראות סעיף 28 א' לחוק "אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה" הקובע: "המחזיק במקלט טלוויזיה ישלם לרשות אגרה שנתית בסכום של 515 שקלים חדשים".
לדברי השופט, מהסעיף עולה שהקריטריון היחידי הקובע את בסיס החיוב באגרה הוא "ההחזקה במקלט טלוויזיה". מאחר שהנתבע הצהיר שהוציא מהמכשיר את רכיב המקלט היה עליו להוכיח שהמכשיר בביתו אינו "מקלט טלוויזיה" והוא לא עשה כן. השופט הוסיף שהחוק אינו מגדיר את המונח "מקלט טלוויזיה" אולם בפסיקה ("עניין שור") נקבע מבחן פונקציונאלי: "בגדר מקלט טלוויזיה נמצא כל מכשיר, או מערכת של מכשירים, אשר מבצע את הפונקציה האמורה של קליטת גלי רדיו והמרתם לכלל תמונה".
לטענת השופט מאור, על-פי המבחן הפונקציונאלי לא החזות החיצונית קובעת אלא השלמות הפונקציונאלית. "המשמעות הרגילה שמייחסים בני האדם על-פי אמת המידה של ההיגיון הבריא והפשוט, שהינה תולדה של תפישת האובייקט על כל מרכיביו, כיחידה אחת, בשלמותה, הן ויזואלית והן פונקציונאלית". לאחר שהנתבע לא צירף חוות דעת של מומחה ולא הוכיח שהמכשיר בביתו אינו "מקלט טלוויזיה" ואינו "קולט" הוא לא עמד למעשה בנטל המוטל עליו.
"הנתבע הביא את עדותו שלו ואין בידי לקבלה. למעשה מדברי הנתבע אני למד שיצר מהמכשיר שברשותו "מקלט" טלוויזיה שבאמצעותו הוא קולט שידורי טלוויזיה שונים. לאור המבחן הפונקציונאלי, ולאור הראיות שהוצגו בפני, אני סבור שהתובעת הוכיחה את תביעתה והנתבע לא עמד בנטל שרבץ עליו".
