הנדוניה של הבת נרטבה

מנשה שאלתיאל תבע את שכנו, מהקומה למעלה, יואל קולא (נתבע 1) ואת מגדל חברה לביטוח בע"מ (נתבעת 2) בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בגין נזקי נזילה שאירעו בחודש ינואר אשתקד, מדירתו של נתבע 1. לדבריו, בעטיה של הנזילה, נרטבה הנדוניה של בתו והושלכה לפח. כמו-כן ניזוקו משקופים, שטיחים וארונות ונתבעת 2 סירבה לפצותו. התובע התרעם שחרף העובדה שמסר לנתבעת 2, באמצעות נתבע 1, קבלה על סך 1,000 שקל, עלות צביעת הדירה, סירבה זו לשלם את הסכום, במלואו, והציעה 300 שקל, ובתנאי שיחתום על טופס העדר תביעות. לטענתו, הנתבעת התעלמה מהעלות בפועל ולא תמכה את הצעתה בחוות דעת נגדית. "לאחר שהגשתי תביעה הציעה הנתבעת לשלוח לביתי שמאי".

הנתבעים הודו שהייתה נזילה מהדירה של נתבע 1 ונתבעת 2 טענה, שהתביעה מוגזמת. לדבריה, הסכימה לצבוע את הדירה ולתקן את הנזקים אלא שנגרמו עיכובים מסיבות שאינן תלויות בה. "נדרשו תיקונים חוזרים ונשנים, בהפרשים של מספר ימים, ולאחר שתיאמנו לסייד את הדירה בחדש מרס, הפועל שלנו חלה". הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה.

בדיון בפני השופטת מרים ליפשיץ-פריבס, טען נתבע 1, שההתקשרויות עם נתבעת 2, "לא היו טובות אלא קשות". השופטת קבעה ששמאי מטעם נתבעת 2 יבקר בדירת התובע והלה אישר בחוות דעתו את מחיר סיוד הדירה בסך של 1,000 שקל. בפסק דין שניתן בחודש יולי, בהעדר הצדדים, חייבה השופטת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 2,500 שקל בגין עלות התיקונים ובהסתמך על הערכת שמאי מטעם הנתבעת. כמו-כן חויבה נתבעת 2, "לאור מחדליה בזירוז הליכי השמאות", לשלם לתובע 2,000 שקל בגין הנדוניה והתכולה שניזוקו. עוד תשלם הנתבעת 600 שקל פיצוי בשל הכבדה שנגרמה לו מהנזילה והטיפול בו. "לאור התרשלות הנתבעת בזירוז פעולותיה לבירור נזקי התובע, נאלץ התובע להשליך את התכולה שנרטבה והעלה עובש".