קובי הבר, לשעבר ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, הגיב לנאומו של בוכריס ואמר כי "בעוד שמערכת הביטחון טוענת שהיא מתייעלת, בכל מה שקשור לגיל הפרישה היא לא עשתה דבר".

לדבריו, ניהול תקציב ביטחון הוא קודם כל ניהול של סיכונים. "אין כזה דבר תקציב ביטחון נכון או אופטימלי בישראל או בעולם. ניהול תקציב הביטחון שייך לניהול תפישת הסיכונים של המדינה. ממשלה בהגדרתה צריכה לנהל סיכונים - הן בביטחון והן בתחום הבריאות. יש שיקראו לזה סדרי עדיפות, אני קורא לזה ניהול סיכון טהור. הממשלה צריכה להתייחס לביטחון כאל פרמיית ביטחון. עליה לשאול: איזה כיסוי היא נותנת וכמה מוכנים לשלם עליו. כמו ביטוח גם בביטחון אתה לא רוצה לשלם פרמייה גבוהה - ובעיקר מעדיף שהיא לא תופעל".

הבר הביע עמדה נחרצת נגד תקציב רב-שנתי, וטען כי לא ניתן להתכונן במסגרת תקציב כזה למאות התרחשויות כלכליות וביטחוניות אשר עלולות לקרות. יחד עם זאת, הבר הביע את תמיכתו בדוח ברודט וכינה אותו עוגן משמעותי לתכנון רב שנתי והציע יצירת מסגרות תקציב לארבע שנים.

הוא הדגיש את חשיבותו של ראש הממשלה בתהליך וציין כי למעשה הוא הקובע הבלעדי בתהליך. "לאחר שראש הממשלה הכריע מהי המסגרת התקציבית, על מערכת הביטחון להציג את התוכנית המיטבית בכיסוי הסיכונים וכיצד מגשרים על הפערים. את התמהיל הזה צריך לעשות בתכנון רב שנתי, כזה ששומר את השוליים לשינויים ותמורות", אמר.

גם פרופ' אבי בן בסט, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, התנגד בחריפות לתקציב רב-שנתי. "תקציב רב-שנתי הוא חיה שלא קיימת בשום מדינה בעולם וגם המדינה היחידה שניסתה אותו - קנדה, ירדה ממנו מאוד מהר", אמר. לדבריו, תקציב רב שנתי אינו מאפשר להתמודד עם שינויים בהכנסת המדינה וכובל את הידיים בחקיקה אשר נוכח משבר כלכלי או הוצאה ביטחונית גבוהה עלולה לגרור לגירעונות גדולים ביותר. הוא גרס כי מאחר וההכנסה ממיסים בישראל היא תנודתית ביותר ורגישה לאירועים ביטחוניים, הפתרון הוא לא תקציב המחייב בחוק, אלא תכנון רב-שנתי.

ראש אגף התקציבים בצה"ל: "ניישם מערכת שתשאיר רק את הטובים"

תא"ל מהרן פרוזנפר, ראש אגף התקציבים בצה"ל, הציג לראשונה את דגם עסקה חדש ודינמי, כלשונו, שלדעתו יכול לייעל מאוד את השירות הציבורי. לאחר הצגת הגדם, שזכה להתעניינות רבה, הדגיש פרוזנפר כי הדגם כבר נוסה בצה"ל ובמערכת הביטחון. במסגרתו, נערכים תהליכי מיון קפדניים לכוח האדם, במקום קביעות מיידית לאנשי קבע, ולאחר שבע שנים ישנו מיון נוסף.

לדבריו, ניתן גם להסיט כוח אדם במערכת הביטחון מתפקיד לתפקיד בלי שעות נוספות וכן לפטר ביתר קלות. מצד שני, הוא אמר, אותם עובדים שנשארים במערכת יזכו לתיגמול מדויק יותר, "כך שלאחר 7 שנים רק הטובים באמת יישארו".

תא"ל פרוזנפר כפר במה שהוא כינה "התפישה הרווחת כי מה שהולך לביטחון הולך על-חשבון החינוך", ואמר כי "צה"ל מכשיר מקצועית עשרות אלפי אנשים בכל שנה שמשוגרים למשק האזרחי ומהווים את תשתית הטכנולוגיה העילית והבנקאות. אומנם מטרת צה"ל היא ליצור הרתעה שתגרום לכך שהפרמייה של הביטחון לא תפרע ותפקידו להבטיח את קיום המדינה וביטחון תושביה, אולם בדרך הוא מייצר נכסים כלכליים וחברתיים מהמעלה הראשונה".

לדבריו, השכר הממוצע של אנשי הקבע העורפיים נמוך בכ-17 אחוזים לעומת השכר הממוצע בשירות המדינה וכי הוא היה שמח לראות ששירות המדינה מתנהל ביעילות כמו מערכת הקבע.