"זו הכרעת דין מאוד קשה, שנותנת מענה לכל ספק ולכל חשש שהעלינו. בעצם זה שאין כל ספק ואין כל פקפוק, אנו רואים זאת כחץ ששלוח למטרה". כך אמר עו"ד אבי לביא, מסניגוריו של
משה קצב, בתגובה ראשונה לפסק הדין. מדבריו עולה בבירור, כי קצב יערער על פסק הדין.
לביא הוסיף: "הפרקליטות והאנשים שעסקו בתיק הזה לכל אורך הדרך הביעו ספקות. יש עדויות קשות מאוד שמביעות ספק במהימנותן של המתלוננות. בית המשפט בחר בדרך הקשה ביותר לנאשם ולא הבחין בשום מהמורה בנוגע למתלוננות.
"במימד האישי אני מאוד מכבד את בית המשפט, אבל לא פעם ולא פעמיים אמרנו - ונתלינו באילן גבוה כמו השופט חשין - וצריך להיות שופט-על כדי לשפוט אדם כמו הנשיא לשעבר קצב, ולהסתכל רק על המתלוננות ולסמוך רק על הגירסה שלהן".
לביא נשאל האם העובדה שפסק הדין כה נחרץ אינה סותמת את הגולל על ערעור, אמר לביא: "לפעמים שחור-לבן יש בזה סוג של מגמתיות, כפי שתיארתי - חץ שמהיום הראשון כוון למטרה מסוימת. המתלוננת שיקרה במהלך עדויותיה במשטרה, ובית המשפט התעלם מכך".
בתשובה לשאלה האם לא היה מקום לקבל את עיסקת הטיעון, אמר לביא: "אתם יודעים מה הייתה דעתנו. החלטתו מראה על האמת שלו, שהוא רצה להילחם עליה, ועל האומץ שלו. כיבדנו את החלטתו ונלחמנו למענו".
עו"ד אביגדור פלדמן, סניגור נוסף של קצב, אמר שלא הספיק לשוחח עם מרשו לאחר הקראת פסק הדין. לדבריו, בית המשפט "סילק ביד קלה" מן הדרך את כל הספקות. פלדמן דוחה את דברי בית המשפט, לפיהם קצב חזר בו מעיסקת הטיעון משום שסבר שלא יוגש נגדו כתב אישום כלל: "ישבנו במשרדי וכולנו אמרנו לו שאין לנו כל ספק, שלא נותיר לפרקליטות כל אפשרות אלא להגיש את כתב האישום כפי שניסח אותו מזוז מלכתחילה. הוא אמר לי: אני לא יכול לחיות עם הסדר הטיעון, כי אני לא אשם אפילו בעבירות הללו". לדעת פלדמן, מי שמחליט ללכת למשפט על כל הכרוך בכך - מודרך כנראה בידי מצפונו.
פלדמן אמר שיוגש ערעור, משום שפסק הדין מתעלם מכל הספיקות שהביאו את הפרקליטות לומר שהסיכוי להשיג הרשעה לגבי א' הוא "מאוד בעייתי". בציניות אמר פלדמן, כי לאור קריאת פסק הדין - ייתכן שקצב היה מורשע גם בנוגע לא' מבית הנשיא "ואולי גם בנוגע לג' מבית הלוחם".
גם פלדמן אמר, כי דווקא משום שפסק הדין כה חד-משמעי ומסלק את כל הספקות, יהיה קל יותר לערער עליו. לדעת פלדמן, בית המשפט העליון יוכל לתת פרשנות משלו לעובדות שנגולו במחוזי. פלדמן הדגיש, כי חקר את א' בעדינות וברגישות, וטיעונו העיקרי היה שדברים אינם נשמרים בזיכרון במשך שמונה שנים בצורה בה טענה.
