שופט בית משפט השלום בתל אביב, בני שגיא, מותח (4.10.11) ביקורת קשה על התנהלותה של המדינה בעסקת טיעון שחתמה עם סחטן מהעולם התחתון. לדברי השופט שגיא, אין הוא יכול להבין מדוע מעורבת אחרת - אשר פנתה לאותו סחטן - לא הועמדה לדין, ואף קיבלה מן המדינה מעמד של "קורבן עבירה".

אישה בשם ברכה נקלעה למחלוקת עם ישי אלחראר סביב חוב נטען של 60,000 שקל. במקום לפנות לבית המשפט, החליטה ברכה להסתייע ביעקב למבז - עבריין רחב-מימדים, אשר (כלשונו של שגיא) אינו נראה כנער מחשבים וברור לכל בר-דעת באלו דרכים בכוונתו לפעול לגביית החוב.

ואכן, למבז נפגש עם אלחראר ואילץ אותו לשלם 20,000 שקל מתוך חובו. ברכה עצמה השתתפה באותה פגישה, לאחריה הוציא למבז את אלחראר לחניון סמוך, דחף אותו ואיים עליו באומרו: "אני ישבתי בבית סוהר 15 שנה, אם אתה רוצה להמשיך לחיות עם הילדים שלך בבית בשקט, [אל] תעשה פאשלה הכי קטנה". לאחר מכן, שבו למבז ואלחראר לבית הקפה, למבז אחז במוט מתכת שהיה בסמוך ואיים: "אני אדקור ואהרוג אותך", וביטויים בעלי משמעות דומה.

בעקבות זאת, כאמור, שילם אלחראר ללמבז 20,000 שקל - אולם הלה העביר לברכה 5,000 שקל בלבד. בשל כך קבעה המדינה, כי ברכה גם היא קורבן עבירה וביקשה לחייב את למבז לפצות אותה ב-15,000 שקל. כמו-כן ביקשה לגזור על למבז ארבעה חודשי עבודות שירות.

שגיא אומר, כי מדובר בעונש מופלג בקולתו, והוא מאשר אותו בקושי רב - רק משום שברכה לא הועמדה לדין, ושליחתו של למבז למאסר בפועל תיצור פער גדול מדי ביניהם. "התופעה של עבריינים המעורבים ב'פתרון' מחלוקות אזרחיות ועושים כן בדרך עבריינית, הייתה אמורה לזכות, אף במסגרת הסדר, לתשובה עונשית הולמת הרבה יותר, מזו שזכתה לה", קובע שגיא.

על הפיצוי לברכה אומר שגיא, כי זהו אבסורד הזועק לשמיים. התיק נגדה נסגר מהיעדר ראיות ולא מחוסר אשמה; היא קיבלה 5,000 שקל כתוצר מן העבירה שביצע למבז - ולמרות זאת המדינה קובעת שהיא קורבן ומבקשת להעניק לה פיצוי. זאת, בעוד הפיצוי שיועד למתלונן אלחראר נקבע על 5,000 שקל בלבד. שגיא מדגיש, כי קרוב לוודאי שברכה ידעה מראש באלו שיטות יפעל למבז, כאשר בין היתר אמרה בעדותה שציפתה שהוא ישוחח עם אלחראר "כמו גבר לגבר", והוא מעיר: "אציין בהקשר זה, ודומני כי הרלוונטיות ברורה, כי הנאשם הינו אדם גדול מימדים באופן ניכר, אשר אינו נראה כנער מחשבים". עוד הזכיר שגיא, כי ברכה השתתפה בפגישת האיומים.

שגיא מסכם באומרו, כי ברכה התנהלה בצורה עבריינית: נפגשה בצורה מפוקפקת עם אדם המוכר כגובה של העולם התחתון, סיכמה עימו ש"יסייע" בגביית החוב, העבירה את ההסכמה לפסים מעשיים, כאמור נטלה חלק בפגישה עצמה, הוסיפה התבטאויות מאיימות משלה ולבסוף קיבלה חלק מתוצרי העבירה.

שגיא מסכם: "אינני מצליח להבין את החלטת התביעה להעניק לברכה 'תעודת קורבן עבירה', בוודאי לאחר שבית המשפט הפנה את תשומת ליבה של התביעה לבעייתיות הקשורה בכך. הנתונים שפורטו לעיל, המבוססים ברובם המכריע על הודעותיה של ברכה במשטרה, מלמדים לכאורה על מעורבות פלילית עמוקה בסחיטת המתלונן, ואין כל היגיון או הצדקה לאפשר לברכה, הפעם בברכת התביעה ובחסות הסדר הטיעון, להשלים את המהלך העברייני ולקבל מהנאשם את הסכום הנוסף שגבה מהמתלונן באיומים, סכום שהינו תוצר עבירה מובהק". לפיכך קבע שגיא, כי אלחראר הוא שיקבל את כל 20,000 השקלים שכבר הפקיד למבז בקופת בית המשפט.