מבוגר קרע חולצה של בן 11 והורשע בפלילים

קריעת חולצתו של ילד בידי מבוגר על-רקע של מריבת ילדים אינה "זוטי דברים". כך קבעה (19.4.12) שופטת בית משפט השלום בתל אביב, הדסה נאור, בהרשיעה את איגור סבטליצקיי בתקפיה ובהיזק לרכוש במזיד.

סבטליצקיי בן ה-36 תקף ילד בן 11 לאחר שהלה התקוטט עם בנו: תפס בחולצתו, משך אותו, דחף אותו לעבר גדר, הרים אותו בכוח, קרע את חולצתו ואיים עליו. אחת מטענות ההגנה הייתה שמדובר בזוטי דברים, ויש לזכות את סבטליצקיי מסיבה זו. הן התביעה והן ההגנה הביאו פסקי דין סותרים שעסקו בשאלה זו, ונאור קבעה כאמור שבנסיבות המקרה אין לקבל טענה זו.

לדברי נאור, לא היה כל עימות פיזי בין הילדים בטרם התערב סבטליצקיי, והלה אף הודה שהילד האחר החל לברוח כאשר התקרב אליו. "גם לאחר שהנאשם התרשם מההיסטריה, הלחץ והפחד, שתקפו את הקטין, לא הרפה ממנו ואחז בו בחוזקה, אף שהלה ביקש שישחררו, ועל-אף שהיה ער לניסיונותיו להיחלץ מידיו ולהתנער ממנו, עד שבסופו של יום, כתוצאה ממעשיו נקרעה החולצה/סווצ'ר/סוודר של המתלונן".

נאור מנתחת את ארבעת רכיבי "זוטי הדברים" שנקבעו בפסיקה ומוצאת, שאף אחד מהם לא התקיים במקרה הנדון. העבירה של תקיפת קטין בידי מבוגר אינה דבר קל-ערך, לא הייתה כל הצדקה להפעלת האלימות, אין זה משנה האם הקרע בחולצה היה גדול או קטן שכן התוצאה העיקרית הייתה "תחושת הפחד, החרדה וההיסטריה שנגרמה למתלונן כתוצאה ממעשיו של הנאשם", והאינטרס הציבורי מחייב להרשיעו משום שמדובר ב"התנהגות עבריינית שיש לציבור אינטרס מובהק בה, התנהגות אותה התכוון המחוקק להוקיע ולגנות".

לבסוף דנה נאור בשאלת המודעות הפלילית של סבטליצקיי ומוצאת שאף היא התקיימה: "התוצאה של קריעת החולצה הייתה אפשרות קרובה לוודאי ומסתברת, בנסיבות המקרה. העובדה שהנאשם לא הרפה מאחיזתו בחולצה, גם כשהמתלונן ניסה להימלט מידיו, באופן מוחשי ואקטיבי, כשהוא זז מצד לצד, מלמדת כי היה פזיז כלפי התממשותה של התוצאה, במשמע שפעל מתוך קלות דעת והיה אדיש להתרחשותה".