חלק ניכר מסיכומי המדינה בעניינו של הלל צ'רני במשפט הולילנד עוסק ב-8.9 מיליון שקל שנרשמו בספרי הולילנד לחובתו של שמואל דכנר, ובסוף 1999 הפכו לחוב של צ'רני להולילנד. דכנר טען, כי מדובר בכספים ששימשו למעשה למתן השוחד, והמדינה אומרת (יום ד', 8.1.14) שצ'רני לא הצליח לתת שום הסבר לפעולה התמוהה של נטילת חובו של דכנר על עצמו.

לדברי המדינה, העובדה שדכנר לא חויב בריבית ומעולם לא נדרש להחזיר כספים אלו, היא עצמה הוכחה שלא מדובר היה בהלוואות. היא מציינת, כי דכנר היה זכאי לפי ההסכמים איתו לתשלום של 10 מיליון שקל עד סוף 1999, וצ'רני לא נתן כל הסבר לכך שבפועל שולמו לו פי שלושה - כולל הלוואות-כביכול. עוד עומדת המדינה על כך, שדכנר לא נדרש להוציא חשבוניות בגין סכומים אלו, ולכן לא ייתכן שמדובר היה בהכנסה שלו, כאחת מגרסאותיו של צ'רני.


לא קיזוז ולא חשבוניות


"השאלה מדוע ראה לנכון צ'רני לשאת בעצמו בכיסוי חובו של דכנר לחברה, הינה מהשאלות המרכזיות שהתעוררו במשפט זה", מוסיפה הפרקליטות. "אירוע זה מהווה ראיה עצמאית להוכחת הטענה כי מדובר בכספים בלתי כשרים, וממילא יש בו כדי לספק תמיכה של ממש לטענת דכנר, לפיה כל הכספים שהועברו אליו בדרך זו, היו כספי שוחד שהוסוו בהנהלת החשבונות כהלוואות". אם היה מדובר בהלוואות, יכול היה צ'רני לקזז אותן מתשלומי עתק עתידיים של דכנר; ואילו היה זה שכר טירחה - היה עליו לדרוש מדכנר חשבונית. שני הדברים לא נעשו, אומרת המדינה.

עוד מזכירה הפרקליטות, כי בחקירתו במשטרה אמר צ'רני שמדובר בשאלה קשה שיהיה עליו לענות עליה. היא מונה שורה של גרסאות שהעלה צ'רני בנוגע לאיפוס החוב וטוענת, כי כולן לא הוכחו או אפילו הופרכו. בין היתר טוענת המדינה, כי צ'רני הסתיר את המהלך מרואי החשבון של הולילנד. טענתו לפיה הסבת ההלוואה לחוב בוטלה בידי רואי חשבון היא גירסה כבושה, לא נמצאו לה כל ראיות, וצ'רני הגיע עד כדי תעתוע בדיעבד במספרים בניסיון ליצור גירסה כוזבת ביודעין. "בסופו של יום מונחת בפני בית המשפט גירסת דכנר ולצידה תמיכה משמעותית באסמכתאות בזמן אמת", מסכמת המדינה נושא זה.



"התשלומים השונים"


בהמשך הסיכומים מראה המדינה, כי צ'רני המשיך והעניק לדכנר הלוואות של מיליוני שקלים משנת 2000 ואילך, למרות שלטענתו דכנר לא פרע הלוואות עתק קודמות. גם במקרים אלו לא חויב דכנר בריבית ובהצמדה, לא נקבעו מועדי פרעון ודכנר מעולם לא החזיר אותן. כל הנסיבות שאפפו את דרך מתן ההלוואות ורישומן, מובילות למסקנה שמדובר היה בכסות לתשלומי שוחד, נטען עוד. כנגד זאת מראה המדינה כיצד טופלו הלוואות אמת שניתנו לדכנר.

בנוגע לשנים אלו מסתמכת המדינה בין היתר על מכתב ששלח דכנר לצ'רני במאי 2005, ובו התייחס ל"תשלומים השונים" שנעשו בגין פרויקט הולילנד. מסמך זה לבדו, היא טוענת, "הינו ראיה מפלילה, המוכיחה באופן חד-משמעי את מעורבות צ'רני במתן כספי שוחד לדכנר". במקום להתמודד עם תוכן המסמך - שנתפס במשרדי הולילנד - טען צ'רני שהוא מזויף, מעירה הפרקליטות.

מסמך מרכזי נוסף הוא שלושה מכתבים ששלח דכנר לצ'רני בנובמבר 2001, ובו הציע דרכים לסגירת היתרות הפתוחות שלו בספרי הולילנד. ממכתבים אלו עלה, כי צ'רני מחק עוד 512,000 שקל כנגד הלוואת בעלים. בחקירתו במשטרה אמר צ'רני, כי מדובר ב"נושא מעניין" שיהיה עליו ללמוד אותו, אך הוא מעולם לא סיפק הסברים. בהמשך ההתכתבות הציע דכנר לצ'רני לגלם עוד 600,000 שקל שקיבל ממנו לצורכי שוחד, וגם לכך לא היה בפיו של צ'רני הסבר - נטען בסיכומי המדינה.

לבסוף מצטטת הפרקליטות מכתב ששלח צ'רני לדכנר ביוני 2007, אגב הסכם ההיפרדות ביניהם. במכתב זה התייחס צ'רני ל"בעיית ההלוואה אישית וההוצאות שהיו לך כנגדן" ואמר ש"נושא זה יטופל בהמשך הדרך". דכנר אמור היה להחזיר את ההלוואות, לא ברור אלו הוצאות היו לו כנגדן, ולא הייתה לצ'רני כל סיבה לדחות את הטיפול בנושא - אלא אם כן מדובר היה בכסות לתשלומי שוחד.