בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע (יום ב', 30.3.15) את אהוד אולמרט במרמה והפרת אמונים בפרשת טלנסקי, ובכך שינה את פסק דינו המקורי בפרשה. בדין יושבים סגן הנשיא יעקב צבן והשופטים משה סובל ורבקה פרידמן-פלדמן.

צבן קובע בחוות דעתו, כי היומנים וההקלטות קבילים כראיות וניתן לקבוע על בסיסם ממצאים ברורים. זקן אומנם שיקרה לא מעט בנוגע למניעיה לביצוע ההקלטות, אך אין בכך כדי להשפיע על משקלן לאור תוכנן. כך גם לגבי מחיקתן של שיחות אחרות והעתקת ההקלטות ממכשיר למכשיר, שכן לא הוכח שנעשו שינויים בהקלטות הרלוונטיות. "עדות זקן התאפיינה לעיתים בסתירות, התפתלויות, התחמקויות אולם החלק העיקרי של עדותה נתמך בראיות חיצוניות (מסמכים, יומן, הקלטות)", אומר צבן.

הימנעותו של אולמרט מלהעיד בדיון המחודש מהווה חיזוק לראיות התביעה, ממשיך צבן. בכך נמנע אולמרט מלהתמודד עם סתירות ואף עם כזבים שהתגלו בדיעבד בעדותו במשפט המקורי. כזב אחד בולט במיוחד, מדגיש צבן: אולמרט אמר בעדותו שלא דיבר כלל עם זקן - וזאת חודש לאחר שניהל איתה שיחה ארוכה לגבי הקופה הסודית.


זקן שיקרה, אבל ההקלטות אמינות


על יומניה של זקן אומר צבן: "רישומי היומן הם אותנטיים, נעשו בזמן אמת, סמוך לאירוע הנזכר, באופן טבעי שוטף, רגיל ולצרכיה של שולה זקן ועל כן הם אמינים. קביעה זו נכונה עקרונית בשל אופיו של תיעוד במהלך עבודה (או עסקים) רגיל. גם שולה זקן ואהוד אולמרט התייחסו ליומן כדבר אותנטי.

"...היומן אינו מאזן בוחן ואינו משקף את כל התנועות הכספיות בקופה ובעניין זה יש לחזור ולציין שלוש נקודות המלמדות על אותנטיות הרישום: האחת, הרישום נעשה במהלך עבודה – עסקים רגיל; השנייה, באותה תקופה הייתה בין שולה זקן לאולמרט נאמנות מוחלטת; השלישית, מופעי היומן הכפולים והמשולשים (ואף יותר מכך) היו גם לגבי עניינים אישיים ורישומים אחרים ביומן". כל אלו מלמדים, נקבע, כי אולמרט קיבל מטלנסקי 153,950 דולר במזומן כאשר שימש כשר התמ"ת.

עוד אומר צבן, כי זקן קיבלה תוספת שנתית למשכורתה, וכך נעשו בקופה גם שימושים פרטיים: "אולמרט מודע לכך ששולה זקן מקבלת כספים במזומן, פעם אומר 35,000 דולר, פעם 30,000 דולר ומשכנע את זקן שתתקשה להסביר מהו סכום זה, הכנסה, מתנה, שוחד, עזרה, בעוד שגרסתו הינה כי הכספים הללו הם תרומות פוליטיות. המובן הטבעי וההגיוני היחיד של הדברים הוא, הוא שאם היא, זקן, מושכת כספים לעצמה, אין זה שימוש פוליטי בכסף... הנאשם נמנע מעדות בשלב זה של ההליך, לא הביא גרסה ואין לפנינו התייחסות קונקרטית מצידו לתוכן היומן ולתוכן הקלטות. הימנעות זו תומכת ומחזקת את ראיות התביעה עד לדרגה של סיוע".


התשלום - בצורה פרטית


בנוגע לאופי התשלומים לזקן, מצטט צבן בהרחבה את עדותו של אולמרט במשפט המקורי, בו הפליג בשבחיה של זקן ופירט את השירותים שהעניקה לו. על סמך זאת הוא קובע: "זקן אכן עסקה גם בעניינים פוליטיים של השר הממונה עליה, אולם בראש ובראשונה הייתה ראש לשכתו כשר התמ"ת, היא גם ביצעה פעולות אישיות פרטיות על בסיס קבוע, ניהלה את חשבון הבנק שלו, הייתה מעורבת בעניינים אישיים, פגישות פרטיות, משפחתיות, תערוכות של גב' אולמרט, שילמה חשבונותיו, היוותה אשת סוד, טיפלה בעניינים פרטיים של המשפחה כגון חוזי דירות.

"התשלום הנוסף שקיבלה היה כדי לסגור פער שכר בין שכרה בעירייה לבין השכר הממשלתי. אולמרט רצה את שולה זקן לצידו כאשת אמון כמי שעושה עבורו עבודה מכל הסוגים, הן פוליטית והן פרטית, ולשם נוחיותו וצרכיו הסכים לתנאי שהציבה ונתן לה כסף מתוך הקופה. תשלום כזה מתוך קופה נסתרת, שרישומיה הם פנימיים בלבד, חלקיים, הוא תשלום בעל גוון פרטי, אופי פרטי ואין לו דבר וחצי דבר עם פעילות פוליטית.

"איש ציבור, בוודאי שר, המשלם למנהלת לשכתו או למזכירתו כספים נוספים על משכורתה, עושה כן באופן פרטי. אין מדובר בשעות נוספות, אין מדובר בתשלום באישור על-פי התקשי"ר, אלא בתשלום מקופה אישית המנוהלת על-ידי המשלם. אולמרט עצמו הבין זאת היטב", כעולה משיחותיו המוקלטות עם זקן.

לאור כל זאת, משנה צבן את ההכרעה בנוגע לקופה הסודית: "די בכספים ששולמו מהקופה לשולה זקן כתוספת על שכרה הממשלתי, כדי לא רק לצבוע את "צבע" הכסף בקופה ככסף פרטי, אלא לקבוע כי מדובר בקופה שנעשו בה שימושים פרטיים. הדבר נלמד, כאמור, מהתשלומים שהם פרטיים לחלוטין לשולה זקן ומדרך התנהלות הקופה שלא על-פי כללים מינימליים של רישום, בירור, דיווח או כללים כלשהם. העובדה כי חלק משמעותי מהכסף, כ-150,000 דולר, נעלם ללא עקבות, מלמדת ביתר שאת כי אולמרט התייחס לחשבון כקניין פרטי שלו".

בניתוח המשפטי אומר צבן, כי מאחר שאולמרט השתמש גם לצרכים פרטיים בכספים שקיבל מטלנסקי - הרי שהיה לו עניין אישי (להבדיל מפוליטי בלבד) ביחסיו עם טלנסקי. כיוון שכך, הוא היה מצוי בניגוד עניינים פלילי כאשר סייע לטלנסקי בעסקיו, ולפיכך - ביצע עבירה של מרמה והפרת אמונים.


פרידמן: הייתי מרשיעה במקור


אולמרט הורשע גם בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, כאשר העלים ממבקר המדינה את קיומה של הקופה ואת השימושים שנעשו בה, וכך קיבל חוות דעת "נקייה" על התנהלותו הכספית.

פרידמן-פלדמן קבעה בחוות דעתה, כי ניתן היה להרשיע את אולמרט כבר על בסיס הראיות שהוצגו במשפט המקורי. "בדיקת כל מעשה ומעשה, כל אירוע בפני עצמו, יכולה להביא למסקנה לפיה המעשים אינם מגיעים כדי עבירה פלילית. אולם מבט על, התייחסות למעשים כמכלול, מעידים על קבלת כספים במהלך שנים רבות, למעלה מעשר שנים, חלקם כספים 'כשרים' וחלקם 'אסורים', כאשר במקביל, במהלך אותה תקופה, מקבל טלנסקי טובת הנאה מהנאשם. טובת ההנאה אף היא, כשלעצמה, אולי איננה נראית בעלת משקל רב - כובד המשקל מצוי בהקשר ומכלול המעשים", היא אומרת.

סובל הסכים עם עמיתיו, אם כי ניתוחו המשפטי היה שונה במקצת מן הנקודות. הוא אומר: "השקפתי היא שיש להעמיד במרכז הדיון את החזקת הכספים במזומן בכספת נסתרת ובלתי מדווחת אצל אורי מסר. אף שמעשה זה לבדו אינו מספיק לגיבוש אחריות פלילית, מצויה בו ליבת הפגיעה בערכים המוגנים על-ידי העבירה של הפרת אמונים, כאשר יתר הנסיבות והמעשים של הנאשם מקרינים על החזקת הכספים בקופה, מוסיפים לה היבטים שונים של חומרה, ועל-ידי כך מקנים לה את הממד הפלילי".

אולמרט זוכה במקור בשנת 2012 מאשמת הפרת אמונים בעקבות התרומות בסך מאות אלפי דולרים שקיבל מטלנסקי, ואשר הופקדו בקופה הסודית שניהל עבורו עו"ד אורי מסר. בית המשפט קבע, כי מדובר היה בתרומות פוליטיות מותרות, ולכן מעשיו של אולמרט - כאשר במקביל העניק לטלנסקי המלצות לקידום עסקיו - היוו עבירה אתית ולא עבירה פלילית.