שופטת בית המשפט למשפחה בתל אביב, תמר סנונית-פורר, חייבה תובעת בתשלום מלוא ההוצאות של הנתבעת - 136,000 שקל. זאת, בשל ניהול מסורבל של ההליך ומשום שבחרה שלא להיות מיוצגת, ובכך האריכה אותו עוד יותר.
התובעת, תושבת רומניה, דרשה לקבל חלק מירושתו של אדם עימו ניהלה מערכת יחסים במשך עשר שנים. היא הגישה במקור את התביעה נגד האיש, ולאחר שהלך לעולמו - נגד אשתו. סנונית-פורר דחתה את התביעה לאחר שקבעה, כי השניים לא היו ידועים בציבור, אלא ניהלו מערכת יחסים אינטימית בלבד.
הנתבעת הגישה קבלות שהוכיחו שהוצאותיה בהליך הסתכמו ב-136,000 שקל, וכאמור סנונית-פורר חייבה את התובעת לשאת בהן במלואן. היא מזכירה, שעל-פי ההלכה הפסוקה - מגיע לזוכה החזר מלא של הוצאותיו. לאחר מכן היא עוברת לנסיבות המקרה שבפניה:
"ההליכים דנן הינם דוגמה מובהקת מדוע יש צורך ואף הכרח לחייב בהוצאות ריאליות. בתיקים ניתנו למעלה מ-120 החלטות, התקיימו שבעה דיונים, הוגשו סיכומים בכתב. הצדדים הוציאו הוצאות רבות לצורך שמיעת ההליך. ההליך נמשך קרוב לארבע שנים.
"יתרה מכך, בעיצומם של דיוני ההוכחות בחרה התובעת שלא להיות מיוצגת, דבר שהקשה אף יותר על ניהול ההליך ודרש החלטות שוב ושוב וגרם להימשכות ההליכים. גם הסיכומים שהוגשו על-ידי התובעת השתרעו על פני 72 עמודים, כאשר אין הקפדה על סדרי הדין וכאשר התובעת מוסיפה שלל טענות חדשות לטענותיה הקודמות, ולמעשה מנהלת הליך חדש מראשיתו.
"התובעת גם לא הקפידה על המצאה כדין לנתבעת ובית המשפט נדרש להתייחס לנושא זה שוב ושוב. גם התרגומים מהשפה הרומנית שהוגשו על-ידי התובעת התבררו כלא מדויקים, דבר שגרם לסרבול ההליך והאריך את הימשכותו". מאחר שהוצאותיה של הנתבעת היו סבירות, הכרחיות ומידתיות - קבעה כאמור סנונית-פורר שהיא תקבל אותן במלואן מהתובעת. את הנתבעת ייצגה עו"ד אליה אוריה.
