העליון: קצב איטי מדי בטיפול בבדואים

הממשלה אינה פועלת במהירות הראויה לפתרון בעיית הבדואים בנגב - רומז (יום ד', 23.3.16) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית.

עמית דחה את ערעורם של בעלי קרקעות ליד נבטים, אשר ביקשו להורות למדינה לממש את צווי ההריסה שהוצאו למבנים בלתי חוקיים שהקימו בני שבט אבו-קוידר על אדמותיהם. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת רחל ברקאי) דחתה את העתירה, והעליון קיבל את עמדתה.

בפסק דינו סוקר עמית את ההליכים הארוכים בעניינו של שבט אבו-קוידר, ומגיע למסקנה שהמדינה אינה יושבת בחיבוק ידיים - ולכן אין עילה להתערבות נדירה של ביהמ"ש בהתנהלותה. עוד הוא אומר, כי לצד חשיבותה של זכות הקניין, על המדינה להביא בחשבון את זכויותיהם של בני השבט ולאזן בין כל הזכויות.

עמית גם דוחה את ההשוואה שעשו בעלי הקרקע עם פינוי מאחז מגרון וגבעת האולפנה בבית אל. בין היתר הוא מציין, כי בעוד במגרון דובר על 250 איש שישבו במקום במשך חמש שנים למרות שידעו שהבנייה בלתי חוקית, הרי שבמקרה של אבו-קוידר מדובר על 3,000 איש המתגוררים 35 שנה על קרקע שלא ידעו שהיא פרטית.

בסיום פסק הדין מתייחס עמית בצורה רוחבית לטיפול בנושא הבדואים. לאחר שהוא מזכיר שמדובר בנושא סבוך במיוחד, מצטט עמית את ההקדמה לדוח ועדת גולדברג משנת 2007, בה נאמר בין היתר שיש לשאוף לפתור את הבעיה בתוך חמש-שבע שנים ושאין להמשיך ולהעלים עין מהפרות החוק המבוצעות בנגב. מאז כבר פעלו גם ועדת פרוואר וועדת בגין, מציין עמית, ומוסיף:

"המדינה הדגישה כי היא פועלת נמרצות להסדיר את נושא התיישבותם של הבדואים בנגב בכלל, ושל השבט בפרט. צא ולמד כי לפנינו מקרה קל, במובן זה שבני השבט נכונים להעתיק את מקום מגוריהם ומעוניינים בפתרון של קבע. בני השבט הצהירו על כך שוב ושוב ואף נחתם עימם הסכם בשנת 1998, דהיינו, לפני 18 שנה (!!!). אם זה הקצב בו מתנהלים הדברים כאשר קיימת נכונות מצד התושבים הבדואים, קשה שלא להרהר אם הרשות המבצעת אכן הפנימה את המלצתה-אזהרתה של ועדת גולדברג כי 'פתרון כולל ומהיר שיסדיר את התיישבות הבדווים בנגב הוא,
על כן, צו השעה'".

השופטים אורי שהם ומני מזוז הסכימו עם עמית. את בעלי הקרקע ייצג עו"ד עמיר פישר, את המדינה ייצג עו"ד אבינעם סגל-אלעד, את עלי אבו-קוידר ייצג עו"ד נואף אבו-קוידר, ואת עיריית רהט (בתחומה אמורים הבדואים להיקלט) - עוה"ד חיים שרביט ושרון שטיין.