שאול לגזיאל נתן שוחד לצבי בר גם בפרויקט מגדלי התמרים - קובע (יום א', 11.12.16) שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג.

לגזיאל היה בעל מניות בחברת מגדלי התמרים, שפעלה להקמת פרויקט ברמת גן. לגזיאל ושותפים אחרים הקימו במקביל חברה בשם אקו-פאוור, שמטרתה הייתה לרשום פטנט על מכשיר בעל יכולת השבחת חומרים אורגניים. ביום הקמת החברה, 29.1.2002, הועברו לבר 5% ממניות החברה, והוא שילם תמורתן את שווין הריאלי, 50 שקל. בית המשפט המחוזי קבע, כי בר פעל מתוך ניגוד עניינים העולה כדי הפרת אמונים.

בנוסף, היה לגזיאל שותף בחברה אחרת, מד פטרוליום, שמטרתה הייתה לעסוק במסחר בנפט. בית המשפט המחוזי קבע, כי לגזיאל העביר לבנו של צבי בר, יואב, 20% ממניות החברה, וכי מדובר בשוחד שניתן לבר על-מנת שיקדם את פרויקט מגדלי התמרים; בית המשפט דחה גרסאות עובדתיות חלופיות של בר ולגזיאל בעניין זה, לפיהן מדובר במתנה על-רקע חברי, או במסגרת העסקתו של יואב בר בחברה.

בית המשפט המחוזי קבע, כי מצד היזמים היה לגזיאל המנוע מאחורי הפרויקט, והוא זה שדאג לקידומו. באשר לבר, נקבע, כי היה מעורב בקידום פרויקט מגדלי התמרים, בשורה של היבטים. בית המשפט המחוזי אומנם הדגיש כי ההחלטות התקבלו במסגרת סמכותו של בר ולא הוכח שהחלטות אלו פגעו באינטרס הציבורי, אך ציין שחלקן נראות על פניהן תמוהות.

הפכו לשותפים עסקיים

במסגרת הדיון בערעור על הרשעות אלו, דן השופט נעם סולברג ביסודותיה של עבירת הפרת האמונים בהקשר של הימצאות בניגוד עניינים, והוא מגיע למסקנה, כי בעניין הנדון - מתקיימים יסודותיה של העבירה. בין בר ולגזיאל התקיימו יחסים אינטנסיביים, והם הפכו - במסגרת חברת אקו-פאוור - לשותפים עסקיים. החברה הייתה פעילה בשעה שבר קיבל החלטות שונות בנוגע לפרויקט. לפיכך, בעת שקיבל החלטות אלו, היה בר מצוי במצב של ניגוד עניינים, אף אם לאחר זמן חדלה החברה מלהתקיים, ואף אם בסופו של דבר לא הניבה רווחים.

זאת ועוד: בר אומנם רכש את מניותיו בחברה תמורת שוויון הריאלי, אך בניגוד ליתר השותפים - הוא לא נדרש להשקיע כספים בחברה. מכאן עולה, כי השותפות לא הייתה שותפות עסקית רגילה, אלא כזו המיטיבה עם בר באופן ממשי. לפיכך, מדובר בניגוד עניינים בעל עוצמה גבוהה במיוחד. סולברג מעיר, שניתן היה לטעון ששותפותו של בר באופן זה בחברה ניתנה לו כטובת הנאה שיש לראותה כשוחד; אולם בר ולגזיאל לא הועמדו על כך לדין, לדברי המדינה - בשל קשיים ראייתיים.

עוד אומר סולברג, כי אומנם נקבע שכל פעולותיו של בר נעשו במסגרת סמכותו, אולם עדיין מורגשת סטייה מסוימת מן השורה בפעולות הללו. זאת, על-רקע מעורבותו המיוחדת של בר בתהליכי קבלת ההחלטות, העובדה שהחלטות אלו מיטיבות עם היזמים - אף אם אינן פוגעות בהכרח באינטרס הציבורי - ושחלקן התקבלו בניגוד לעמדת גורמי המקצוע בעירייה. בר עמד בראש המערכת המוניציפלית, אותה ניהל אותה ביד רמה במשך שנים רבות. ואופן ההתנהלות שלו חלחל כלפי מטה, אל כל שדרת הניהול של העירייה.

בהקשר של קבלת השוחד, אימץ סולברג את הקביעות העובדתיות שנקבעו בהכרעת הדין במחוזי, לפיהן אין הסבר הגיוני אחר להעברת מניות מד-פטרוליום ליואב בר, ולפיכך יש לקבוע כי מדובר במתן שוחד. הוא דחה את גרסתם של בר ולגזיאל, לפיה העברת המניות נעשתה על-רקע חברי בלבד, או במסגרת העסקתו של יואב בר בחברה. גרסאות אלו אינן מתיישבות עם חומר הראיות ועם השכל הישר, אמר. סמיכות הזמנים בין העברת המניות ופעולות שונות שנקט בר לטובת הפרויקט, מקימה חזקה שבעובדה לפיה המניות הועברו בעד פעולות אלו, וחזקה זו לא נסתרה.

סולברג עמד על החומרה היתרה במעשיו של לגזיאל, במעורבותו במתן השוחד בשתי פרשיות - בית ליר אור ומגדלי התמרים, וזאת בשל היקפי השוחד, רום דרגתו של הגורם המשוחד, ומעורבותו הפעילה של לגזיאל במעשים. ככלל, על מעשים מעין אלו יש לגזור עונש מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח. עם זאת נקבע, כי יש להקל בעונשו של לגזיאל באופן משמעותי, וזאת בשל מצבו הרפואי הקשה וגילו המתקדם.