בית המשפט המחוזי בירושלים החמיר (יום א', 6.9.18) את עונשיהם של המהנדס אורן ורשבסקי ויועץ הבטיחות יצחק צוקר, בשל חלקם באסון הר הרצל באפריל 2012, בו נהרגה סגן הילה בצלאלי ונפצעו קשה שני חיילים נוספים. השניים הם היחידים מבין המעורבים באסון שניהלו את משפטם במלואו, לאחר שכפרו בהאשמות נגדם. פסק הדין ניתן בידי סגן הנשיא רם וינוגרד והשופטות שושנה ליבוביץ ותמר בר-אשר.

ורשבסקי נדון במחוזי לתשעה חודשי מאסר בפועל, לאחר שנקבע, כי הוא ידע שמבנה התאורה הוקם לקראת הטקס ללא תכנון הנדסי, אך לא התריע על כך בפני איש ולא הבהיר את הסיכונים הכרוכים בעריכת החזרות מתחת למבנה זה. צוקר נדון לשישה חודשי עבודות שירות. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של ורשבסקי על הרשעתו, וקיבל את ההסדר בין המדינה לבין צוקר במסגרתו ויתר הלה על ערעורו והסכים להחמרה בעונשו.

ורשבסקי היה המהנדס שליווה את הקמת גשר התאורה שקרס בעת החזרות לטקס הדלקת המשואות, וצוקר היה יועץ הבטיחות של הטקס. השניים הורשעו בגרימת מוות ברשלנות ובחבלה ברשלנות. בית משפט השלום (השופט אוהד גורדון) גזר על ורשבסקי 400 שעות שירות לתועלת הציבור, ועל צוקר - ארבעה חודשי מאסר על תנאי. הנימוקים העיקריים להקלה בעונש היו חלוף הזמן והמחיר האישי הכבד ששילמו השניים.

ורשבסקי טען בערעור, כי ימים אחדים לפני האסון הוסתר ממנו מידע מהותי בדבר אי-יציבות המבנה, ובכך נותק הקשר הסיבתי שבין פעולותיו ובין האסון. לטענתו, הוא מיצה את יכולתו לפעול כמהנדס בשל מידורו ואי-הנחת כלים בידיו מצד גורמים רבים. את עיקר האשמה הוא הטיל על צוקר, שלטענתו הוא שמידר אותו בנקודה קריטית. עוד טען ורשבסקי, כי חברת עיצוב במה - שארגנה את הטקס - פעלה ללא ייעוץ הנדסי שוטף ולכן לא היו לו הנתונים הדרושים לבניית גשר התאורה.

בית המשפט המחוזי אומר, כי רוב ערעורו של ורשבסקי מופנה כנגד ממצאי עובדה ומהימנות של השלום - ובהם לא תתערב ערכאת הערעור. "על ורשבסקי היה להתריע בשער על כך שהמבנה נבנה ללא תוכנית, ללא נתונים לגבי הציוד שייתלה על המבנה (משקל ושטח פנים) ומבלי שנערכו חישובי העומסים על המבנה. היה עליו להתריע בתרועה רמה ולא בלחש, על האסון המתקרב ולא לשקוט ולא לנוח עד הסרת הסיכון. נוסיף ונציין, כי מקובלת עלינו גם עמדתו של בית משפט קמא שלפיה מדובר ברשלנות ברף הגבוה אשר תוצאתה הייתה הרת אסון", קובע המחוזי.

גזר הדין במחוזי חושף, כי אחד משיקוליו המרכזיים של גורדון להקל בעונשו של ורשבסקי היה שבעקבות האסון הוא התגרש, הסתבך בחובות, נזקק לטיפול נפשי ומתגורר במחסן. המחוזי אומר, כי למרות שגורדון ייחס לוורשבסקי את הרשלנות החמורה ביותר באסון - העונש שהוטל עליו היה קל משמעותית מזה שנגזר על המעורבים האחרים. זוהי "תוצאה שקשה עד מאוד להולמה", אומר המחוזי. כשלונו של ורשבסקי היה מתמשך, והוא בא לידי ביטוי "בהימנעות עקבית מלפעול על-פי חובתו החוזית והמקצועית" - והוביל לאסון.

המחוזי דוחה את קביעותיו של גורדון בנוגע למצב בריאותו של ורשבסקי, שכן לא הוגשה לו תשתית ראייתית מתאימה: הוא הסתמך על קצינת שירות המבחן (שאינה רופאה); על חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי שאינה תומכת במסקנותיו של גורדון; ועל חוות הדעת של הפסיכיאטרית מטעמו של ורשבסקי, שגם בה אין די כדי להביא למסקנה שאליה הגיע. נסיבותיו האישיות של ורשבסקי מצדיקות שעונשו ייקבע בחלקו התחתון של המתחם ולא בחלק הבינוני-עליון, כפי שראוי היה לנוכח חומרת רשלנותו. את המדינה ייצגו עוה"ד דני ויטמן, דניאל מור וטל מושקוביץ, את ורשבסקי ייצג עו"ד אורון שוורץ, ואת צוקר - עוה"ד ברוך רובין, אריאל רובין ודקלה פרץ.