המחלוקת בין השופטים השמרנים והשופטים הליברלים בבית המשפט העליון של ארה"ב, בנוגע לשימור או לשינוי של תקדימים, התעצמה בסוף השבוע. הליברלים חוששים, כי הרוב השמרני בעליון - חמישה מול ארבעה - ישנה בשנים הקרובות תקדימים ליברליים שנקבעו בעשורים הקודמים, ובראשם את פסק הדין המתיר הפלות.

בשנת 1985 קבע בית המשפט העליון, כי בעלי נכסים יכולים לעתור לבית משפט פדרלי - ולא רק לבית משפט מדינתי - נגד הגבלות על השימוש בנכסיהם, המוטלות עליהם בידי הממשל המקומי. אולם שלשום (21.6.19) ביטל בית המשפט העליון הלכה זו וקבע, כי ההליכים מוגבלים למערכת המשפט המדינתית. ההחלטה התקבלה ברוב של חמישה מול ארבעה, בחלוקה של שמרנים מול ליברלים: הנשיא ג'ון רוברטס והשופטים קלרנס תומס, סמואל אליטו, ניל גורסץ' וברט קוואנו, מול השופטים רות בדר-גינזבורג, אלנה קגן, סוניה סוטומאיור וסטיבן ברייר.

רוברטס כתב את דעת הרוב, וקגן - את דעת המיעוט. 42 עמודיו של פסקי הדין מהווים בעיקר התנצחות בין השניים, ובין האגפים שהם מייצגים, בנוגע לתקפותם של תקדימים. קגן לא בררה במילים בחוות דעתה: "תחת המסווה של ביטול 'רק' פסק דין אחד, חוות הדעת [של רוברטס] מהיום מרסקת לרסיסית למעלה ממאה שנים של פסיקה". היא מציינת, כי כאשר בחודש שעבר ביטל העליון תקדים אחר, העיר ברייר: "אפשר רק לתהות אלו פסיקות בית המשפט יהפוך בהמשך". והיא משיבה: "ובכן, זה לא לקח הרבה זמן. כעת אפשר רק לתהות שוב". קגן הזהירה, כי אם הרוב השמרני בעליון ימשיך לפעול בדרך זו - "לא יישארו לנו כלל תקדימים".

כאשר הקריא את פסק דינו, התייחס רוברטס למה שכינה "ההערכה הקיצונית" של קגן. לדבריו, הרוב החליט שפסק הדין הספציפי משנת 1985 היה שגוי מיסודו והוא ספג לאורך השנים ביקורת רבה מן העליון ובספרות המשפטית, אך עדיין יש לדון בדוקטרינה הקוראת ככלל לכבד תקדימים. הוא ציין, כי בשני פסקי דין אחרים שפרסם בשבוע שעבר, החליט העליון להישען על התקדימים הקיימים.

במקרה הנדון, עתרה רוז מארי ניק לבית המשפט הפדרלי נגד עיריית סקוט שבמדינה פנסילבניה, אשר הורתה לה לפתוח לציבור בית קברות קטן המצוי בשטח השייך לה, בטענה שמדובר בהפרת זכות הקניין. בית המשפט הפדרלי קבע, בהסתמכו על התקדים מ-1985, כי עליה לפנות תחילה לבית המשפט המדינתי; ולפי פסיקת העליון, בית משפט פדרלי אמור לרוב לאשר את פסיקת בית המשפט המדינתי בתביעות לפיצוי בתחום הנדל"ן.

לדברי רוברטס, מדובר במילכוד 22: התובע אינו יכול לפנות לפדרלי לפני המדינתי, אבל אם הוא פונה למדינתי ומפסיד - הפדרלי ידחה את ערעורו. הרוב קבע, כי הדרך לפתור מילכוד זה היא לבטל את הפסיקה מ-1985, כך שהסמכות תהיה רק של בית המשפט המדינתי. המיעוט סבר, כי פתרון המילכוד הוא בחקיקה, אך מאחר שהקונגרס דן בנושא ולא עשה דבר - יש להותיר על-כנו את הפסיקה מ-1985.