שושלת קים מתקרבת ליעד: הכרה בקוריאה הצפונית כמעצמה גרעינית

המשק של קוריאה הצפונית חוזר משמעותית לאחור, אומר אקונומיסט. לאחר רעב כבד בשנות ה-1990, כתוצאה מכשלון התכנון המרכזי, החל המשטר להתיר את פעולתם של שווקים חופשיים. לאחר עלותו לשלטון ב-2011, העניק קים ג'ונג-און יותר אוטונומיה לחקלאים ולמנהלי המפעלים, אבל כעת הוא מנסה לבטל רפורמות אלו – שוב באמצעות מגבלות שהוטלו במקור בעת הקורונה.

המשטר נראה להוט במיוחד להחזיר לשליטתו את כל המכירות הקמעונאיות. הוא גם פועל נגד החלפנים המספקים את הכסף המניע את הכלכלה הלא-רשמית. כל אלו הם חלק מהידוק נרחב של השליטה על חיי היום-יום. קים מתייחס לשווקים כאויב, משום שלדעתו משם מגיעה התרבות הדרום-קוריאנית השנואה עליו.

שכרם של עובדי המדינה היה כה נמוך, עד שרבים מהם כלל לא טרחו לאסוף אותו; לעיתים הכסף נותר במגירתו של האחראי על התשלומים, והוא השתמש בו למימון הלוויות. לעובדי המדינה היו חשובות הרבה יותר הקצבות האורז, השמן והסוכר, אותם הם יכולים למכור. אולם, המדינה מנסה כעת לדאוג להם ושכרם עלה פי עשרה בשנים 2024-2023.

כאשר יצאה קוריאה הצפונית מהקורונה, החל המשטר מתמקד בפיתוח במקום בהישרדות. קים חנך השנה את אתר הנופש וונסאן שבחוף המזרחי, ולפיונגיאנג הוא הציב ב-2021 יעד של 50,000 דירות חדשות. במרכז סדר היום הכלכלי שלו עומדת תוכנית להקמת מפעלים למצרכים יום-יומיים ב-20 ערים בתוך עשר שנים.

קים יתקשה לחדש את השליטה המוחלטת בכלכלה, צופה אקונומיסט. נסיונות קודמים להחזיר לאחור רפורמות בשוקי המדינה, כמו ליברליזציה יחסית של שוקי המטבע בימי אביו, קים ג'ונג-און, נכשלו כליל. נסיונות כאלו גם מצריכים הפעלת כוח אכזרי, כפי שעשה יוסף סטלין בבריה"מ בשנות ה-1920. חלקה של היוזמה הפרטית בקוריאה הצפונית הוא עצום: הכנסות משקי הבית מהכלכלה הלא-רשמית מוערכות ב-70% מכלל ההכנסות, לעומת 16% בלבד בשני העשורים האחרונים לקיומה של בריה"מ.

נכון לעכשיו, התערבותו של קים בכלכלה יוצרת נזקים. בעוד השכר עולה אך האספקה קפואה, האינפלציה מזנקת. שערו של הדולר בשוק השחור זינק פי חמישה בחמש השנים האחרונות. חוסר השוויון גדל ועריקים מדווחים על פערים ניכרים באספקת השירותים הציבוריים בין פיונגיאנג לבין יתר חלקי המדינה. יש החושדים שמעונו החדש של קים הוא תפאורה ריקה, שמאחוריה ניצבים חדרים ריקים.

קים הצליח למנוע עד כה משבר של ממש, בעיקר הודות לתמיכתן של רוסיה וסין, המזרימות לקוריאה הצפונית סחר וסיוע. עובדים מהצפון נשלחו להשיג מטבע קשה באתרי בנייה ובפסי ייצור ברוסיה. סין רוכשת את רוב המוצרים הפרימיטיביים שמייצא הצפון (מוצר הייצוא מספר אחת הוא שיער אנושי לייצור פאות). רוסיה שולחת לקוריאנים נפט רב, תוך הפרת העיצומים הבינלאומיים עליה. קים ביקש מטראמפ הקלה בעיצומים על ארצו, וברור שכעת הוא מרגיש שיש לו יותר יכולת לחץ.