"זו בריונות וסחיטה באיומים": רוטמן מאשים את רשות שוק ההון בעיכוב רישיונות לגמ"חים

במרכז העימות עמד תנאי שמעמידה רשות שוק ההון: כל עוד לא הושלמה מסגרת מחייבת וברורה של איסור הלבנת הון ומימון טרור - לא יינתנו רישיונות לגמ"חים הפיננסיים. סגן בכיר לממונה על רשות שוק ההון, אלי טובול, הסביר כי זו עמדה עקבית של הרשות: "הצגנו לאורך כל הדרך עמדה מקצועית שמתבססת על האחריות הפיקוחית שלנו על הגמ"חים בתפיסה ציבורית רחבה, שלא נכון שיינתנו רישיונות כל עוד אין מסגרת הלבנת הון ברורה ומאושרת. ברגע שיאושר הצו, גם אם ייכנס עוד שנתיים לתוקף, אפשר יהיה להיערך בידיעה שזו המסגרת המאושרת, ואלו החובות, ולתת רישיונות לגמ"חים".

רוטמן דחה בחריפות את העמדה הזו וטען כי הרשות חורגת מסמכותה ופועלת בניגוד לחוק. "התשובה ששלחתם לא מקובלת עליי, לא ייתכן שנסיים ונאשר את הצו ועדיין לא יינתנו רישיונות. אין שום הבדל חוקי בין המצב הקיים לבין אחרי שנאשר את הצו, שכן הוא ייכנס לתוקף רק בעוד שנתיים. התשובה מנוגדת לחוק ולא לגיטימית" אמר.

הוא הוסיף איום פוליטי־ציבורי חריג כלפי הרשות: "אם היינו חיים במדינת חוק, הייתם נחשבים מפרי חובה חקוקה, היו מגישים נגדכם תביעה והיו זוכים, אבל כרגע אנחנו לא חיים במדינת חוק כי רק הבריונים מנצחים. התשובה שלכם היא בריונות. אתם מנסים לסחוט באיומים את הוועדה שתעשה מה שאתם רוצים וזה לא מקובל. אם הייתי שר האוצר הייתי מפטר עכשיו את ראש רשות שוק ההון על התשובה החצופה שלכם".

מה הצו מסדיר ומה מנסה רוטמן להגביל

הצו שמכינה הוועדה נועד להסדיר את חובות הזיהוי, הדיווח וניהול הרישומים של מוסדות לגמילות חסדים הפועלים כנותני שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית. ענף הגמ"חים הפיננסיים - קרנות הלוואה קהילתיות, ברובן במגזר החרדי - פעל במשך שנים רבות כיחידים או כעמותות ללא פיקוח פיננסי מלא. חוק הגמ"חים מסמן מעבר לעולם מפוקח, שבו גמ"ח פיננסי נתפס כגוף פיננסי לכל דבר: הוא מחזיק כספי ציבור, מעניק אשראי, וצריך לעמוד בחובות שקופות של ניהול, זהירות ואיסור הלבנת הון.

אחד הסעיפים המרכזיים בצו מחייב את הגמ"חים לזהות את התורמים - לא רק את המפקידים, הלווים והערבים - ולערוך הליך של "הכר את הלקוח" במעמד התרומה, באמצעות מסמכי זיהוי ורישום מפורט. רוטמן מתנגד לחובה זו וטוען שאין סמכות להחיל דרישות אסדרה של "הכר את הלקוח" על מי שאינו מקבל שירות אלא רק תורם.

לדבריו, יש הבדל מהותי בין מי שמפקיד או לווה כספים בגמ"ח לבין מי שתורם לו: "תרומה אינה נחשבת שירות. חובות דיווח חלות על פרטי זיהוי של מקבל שירות. ביום שאדם הופך למקבל שירות או עושה פעולה מחשידה שמעידה על כך שאינו תורם פילנטרופי, אז הוא ייחשב למקבל שירות ויחולו לגביו כל ההוראות החלות על מקבל שירות".

במקום חובה מלאה על תורמים, רוטמן מציע מודל מדורג: הגמ"ח ינהל רישומים פנימיים שיאפשרו בעת הצורך "לשדרג" את התורם למעמד של מקבל שירות, ובלבד שמתקיימות אינדיקציות לחשש אמיתי להלבנת הון או למימון טרור.

המתווה המוצע: רישום רק מעל סף - וחובות מלאות אם התורם "משתדרג"

כדי לאזן בין דרישות הפיקוח לבין המציאות הקהילתית של הגמ"חים, מציג היו"ר מתווה ביניים. לפי המתווה, הגמ"ח יידרש לרשום את פרטי הזיהוי של תורם במזומן מעל ספים מסוימים: תרומה במזומן של 5,000 שקלים - לפי הצהרת התורם; תרומה במזומן מעל 10,000 שקלים - לפי מסמך זיהוי רשמי. הרישום הזה יישמר בגמ"ח לשלב שבו יידרש שימוש בו.

באותו שלב, ואם וכאשר יתברר שהתורם אינו עוד "תורם פילנטרופי" אלא פועל באופן שמתאים למקבל שירות פיננסי או למי שקיימת לגביו חשד לפעילות בעייתית, יחולו עליו כל החובות הקבועות בחוק לגבי מקבלי שירות: זיהוי מלא, דיווח ובדיקת מקור הכספים. כך מנסה רוטמן להפריד בין "עולם התרומה" לבין "עולם השירות הפיננסי", ולאפשר לגמ"חים להמשיך לפעול כיוזמה קהילתית רחבה מבלי להכביד על תרומות רגילות.

מנגד, רשות שוק ההון שומרת על קו מקצועי נוקשה יותר: לטענתה, אי־הטלת חובת זיהוי גם על תורמים עלול ליצור "חורים" במערך איסור הלבנת ההון, ולהפוך את הגמ"חים למסלול עוקף־מערכת הבנקאות. מבחינת הרשות, לא ניתן להעניק רישיונות קבועים לגופים המנהלים מאות מיליוני שקלים בלי מסגרת ברורה ומלאה של זיהוי, דיווח ופיקוח.

האחריות על העיכוב - על מי?

רוטמן מטיל את האחריות הישירה לעיכוב על רשות שוק ההון, וטוען כי היא זו שמונעת את מתן הרישיונות בעזרת "תשובה חצופה" ופרשנות מרחיבה מדי של סמכויותיה. במקביל הוא מזכיר כי הצו הובא לדיון רק בסוף מאי, זמן רב לאחר כניסת חוק הגמ"חים לתוקף, ומגדיר זאת כ"עיכוב אדיר" מצד הרשות. מבחינתו, הרשות אינה רשאית להתנות את מתן הרישיונות בקצב עבודת הכנסת, ובוודאי לא להשתמש בכך ככלי לחץ.

מן הצד השני, רשות שוק ההון יכולה לטעון - גם אם הדבר לא נאמר במפורש במעמד הדיון - כי הכנסת מצופה לסיים את עבודתה על הצו במהירות, וכי כל עיכוב בתיקון והשלמת המסגרת להלבנת הון ומימון טרור משאיר את הציבור ללא הגנה מספקת. מבחינה ציבורית, המשמעות היא שהגמ"חים הפיננסיים תקועים "באמצע": מצד אחד הם כבר כפופים לחוק, מצד שני הם עדיין ממתינים לרישיונות מלאים ולוודאות רגולטורית.

בדיון אחר בוועדת הכספים כבר נחשף כי עשרות גמ"חים הגישו בקשות לרישיון והם ממתינים זמן רב לאישור, בעוד הבנקים נוהגים כלפיהם בחשדנות ולעתים אף מסרבים לנהל עבורם חשבונות. על-רקע זה, העימות בוועדת החוקה אינו רק מחלוקת טכנית על נוסח צו, אלא מאבק על האופן שבו תיראה המפה הפיננסית הקהילתית בשנים הקרובות.