ארה"ב התגברה לאורך שנותיה על סכנות דומות לאלו שמציב בפניה טראמפ

כאשר ארה"ב מתקרבת ליום הולדתה ה-250, הפוליטיקה שלה בוסרית, מפולגת ותנודתית. קחו לדוגמה את הריגתה של רנה גוד בידי סוכני הגירה במיניאפוליס לפני שבועיים: כל צד פירש אחרת את התיעוד, אך הממשל מיהר להגדיר אותה כ"טרוריסטית". זה נראה כאילו דונלד טראמפ מנסה לעורר מחאות כדי שיוכל לתת לעצמו תירוץ למחוץ אותן, מעיר אקונומיסט.

ההיסטוריה מציעה לקחים למדינה הניצבת על הקצה. התקדמותה של ארה"ב לא הייתה חלקה; היו בה כשלונות והתחדשויות, התקדמות ונסיגה – משום שהאמריקנים בחרו להתייצב מול משברים. טראמפ הוא מבחן רציני לשיטה האמריקנית, אך לא מבחן חדש לחלוטין, טוען אקונומיסט.

טראמפ אינו הנשיא הראשון המתייג את מתנגדיו כאויבי המדינה. ב-1798, תחת הנשיא ג'ון אדמס, הוגדרו כעבירות פליליות "כתיבה כוזבת, שערורייתית וזדונית" נגד הממשל. בזמן מלחמת העולם הראשונה ואחריה, ממשלו של וודרו וילסון כלא וגירש מתנגדים, הטיל צנזורה על העיתונות והתעלם מהתפרעויות נגד מי שכונו "לא-אמריקנים". בכל המקרים, הדיכוי תואר כחוקי וחיוני בשם הביטחון, הסדר והפטריוטיות – לשון שנשמעת שוב כיום.

גם אין זו הפעם הראשונה בה נשחקות הנורמות של הפעלת הכוח והכרה בהפסד. לאחר מלחמת האזרחים מנע אנדרו ג'ונסון זכויות אזרח מעבדים משוחררים. פרשת ווטרגייט גילתה כיצד ניתן לנצל את גופי אכיפת החוק והמודיעין לצרכים מפלגתיים, ועד כמה הדמוקרטיה תלויה בפקידים ועיתונאים המסרבים לשתף פעולה. ההגינות ניצחה משום שהאמריקנים הגנו עליה.

אם ארה"ב מרגישה לעיתים שהיא על-פי תהום – היא כבר הייתה שם. החוקה הראשונה שלה, Articles of Confederation, הייתה חלשה מכדי לשמר את הרפובליקה וכמעט הובילה לקריסתה. החוקה הנוכחית דילגה על בעיית העבדות ורק דחתה את מלחמת האזרחים. השפל הגדול של שנות ה-1930 חשף מערכת חלשה מכדי להתמודד עם האבטלה ההמונית. כאשר הכריע בית המשפט העליון את תוצאות הבחירות בשנת 2000, התברר עד כמה המערכת תלויה ברצון טוב ואיפוק, תכונות שכיום מצויות במחסור קשה.

המצב הפעם שונה בכמה מובנים, מציין אקונומיסט, וההיסטוריה לעולם אינה חוזרת במדויק על עצמה. אבל אמונה עיקשת ב"כמה המצב כעת נורא", מגזימה בתיאור ההווה ומקטינה את הישגי העבר. האמריקנים חשו בעבר בלחצים כאלה, וההיסטוריה אינה מצדיקה תחושות של יאוש וכניעה. ההחלמה מעולם לא הייתה אוטומטית. היא חייבה שהאזרחים יילחמו נגד הכישלון, יתנגדו לעוולות שלטוניות ויחדשו שוב ושוב את האידיאלים הבסיסיים של האומה, ובהם שלטון בידי הקונגרס ולא רק בידי הנשיא.

לעיתים היה צורך בהלם כדי להתחדש: מלחמת אזרחים, שפל כלכלי, איום חיצוני. האתגר לדור האמריקני הנוכחי הוא לשנות שוב את מסלולה של המדינה בלא צורך במשהו כה קיצוני.