ביהמ"ש הורה לקדם את רפ"ק רינת סבן למרות התנגדותו של בן-גביר

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, דוד גבעוני, קיבל (9.2.26) את עתירתה של רב-פקד רינת סבן נגד בן-גביר לביטחון לאומי, איתמר בן-גביר, והורה לקדם אותה לדרגת סגן-ניצב. בן-גביר מנע את קידומה של סבן, המיועדת לתפקיד עוזר ראש אגף החקירות והמודיעין, בעקבות עדותה במשפטו של בנימין נתניהו, וטענתו לפיה בעדות זה נחשפו ליקויים בהתנהלותה בחקירת הפרשה. בן-גביר אמר כי בכוונתו לערער לבית המשפט העליון.

גבעוני מזכיר, כי בשלהי 2024 אישר בן-גביר את המלצת המפכ"ל, רב-ניצב דני לוי, וסגל הפיקוד הכללי לקדם את סבן וחתם על כתב המינוי שלה. מאחר שהשלמת קורס פיקוד ומטה (פו"מ) היא תנאי לדרגת סגן-ניצב, צוין כי הדרגה תוענק לסבן עם סיום הקורס. זמן קצר לאחר האישור יצאה סבן לקורס והשלימה אותו בהצלחה; במהלכו היא העידה בתיק 4000.

רק לאחר מכן חלה תפנית בעמדתו של בן-גביר והוא נמנע מלחתום על אישור העלאתה בדרגה של סבן. במשך מספר חודשים לא נתן בן-גביר הסבר. לאחר פנייתם אליו של המשנים ליועצת המשפטית לממשלה, גיל לימון ושרון אפק, העלה בדיעבד סוגיות ונקודות הטעונות לשיטתו בירור בעניינה של סבן.

סוגיות אלה נגעו בעיקר לעדות שמסרה בתחילת 2020 על חקירת יועציו של נתניהו, יונתן אוריך ועופר גולן (המואשמים בהטרדתו של שלמה פילבר סביב חקירות נתניהו) ולהערות שהעיר בית המשפט העליון בעניין זה, וכן לעדות שמסרה בתיק 4000. לדבריו, קיימת תמונה מטרידה לפיה סבן הפרה את הדין בחקירת אוריך וגולן, לא הכירה נהלים והרבתה לומר שאינה זוכרת; וכי גם בעדותה במשפט נתניהו אמרה שאינה זוכרת.

היועץ המשפטי למשטרה. תת-ניצב אלעזר כהנא, ולוי השיבו בפירוט לסוגיות שהעלה בן-גביר. כהנא אמר כי בחקירת אוריך וגולן פעלה סבן על-פי הוראות מפקדיה, וכי תשובותיה במשפט נתניהו היו שגרתיות; עוד אמר כי התערבותו של בן-גביר הייתה חסרת תקדים. לוי סיכם: "מדובר בקצינה מצטיינת, הראויה לקידום, ובפרט לאחר שהמינוי כבר נחתם על-ידי בן-גביר כדין ולאחר שהיא כבר ממלאת את התפקיד בפועל בהצלחה מזה חודשים ארוכים. בפנייה שהועברה למשטרה עלו טענות שונות, רובן מציפות סוגיות שאינן חריגות וחלקן כנראה שגויות. סוגיות אלה הוצפו באופן חריג בעניינה של הקצינה ולא הוצפו במקרים זהים קודמים. אשר על כן, אין מניעה כלשהי לקדם את הקצינה".

על אף זאת נמנע בן-גביר מקבלת החלטה בעניין קידומה של סבן, תוך עיכוב קידומה למשך זמן ניכר. כך היה גם לאחר שלוי הודיע לו, שאין הצדקה או בסיס לבקשתו להורות על כינוס מחדש של סגל הפיקוד הכללי לדיון נוסף בנוגע לסבן. גדעוני קובע, כי בנסיבות החריגות הללו - כאשר בן-גביר מסרב לקבל החלטה בעניינה של סבן לאורך זמן וגם לאחר שהונחו לפניו תשתית מלאה ומענה מקצועי מפורט - יש לראות אותו כמי שהחליט שלא לקדם את סבן. נדחתה הטענה לפיה ההליך המינהלי טרם הושלם וכי אין בנמצא החלטה שניתן לתקוף. הוא גם דוחה את טענותיו של בן-גביר כלפי סבן בנוגע לאוריך וגולן, ואומר שהערות בית המשפט העליון בנוגע לחדירה לטלפונים שלהם לא כוונו אליה.

גדעוני אומר כי אכן לשר יש סמכות בנושא המינויים במשטרה. "אלא שסמכות רחבה זו בתחום המינויים מעלה – כפי שנפסק לא אחת – חשש להשפעה פוליטית על עבודת המשטרה ולחדירת שיקולים פוליטיים לתחומי פעילותה השונים תוך פגיעה בעיקרון החשוב של עצמאות המשטרה. על-רקע זה נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי 'השר אינו מפכ"ל-על', כי סמכויותיו הן סמכויות של פיקוח, אישור, וקביעת מדיניותה הכללית של המשטרה, אך זאת תוך שמירת עקרון עצמאותה של המשטרה, כגוף שעליו להפעיל את סמכויותיו בנפרד מהמגרש הפוליטי. בכל האמור בהליכי מינוי של קציני משטרה בכירים נקבע כי ככלל על השר לקבל את המלצות מפכ"ל המשטרה ביחס לקידום קציני משטרה וכי דחיית מועמד של המפכ"ל מחייבת נימוקים כבדי משקל".

גדעוני מדגיש: "עצמאות המשטרה בכלל, ועצמאות אגף החקירות במשטרה בפרט, הן נדבך חיוני לשמירה על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק. בית המשפט העליון עמד לא אחת על חשיבותו של עיקרון עצמאות המשטרה ועל כך שחדירת שיקולים פוליטיים לפעילות המשטרה עלולה להיות הרת אסון". בהקשר זה הוא מזכיר את מזכר ההבנות בין בן-גביר לבין היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, ולפיו אסור לו להתערב במינויים.