ועדת הכלכלה דוחקת באוצר: מתווה חריג לנהגי האוטובוס בזמן מלחמה

נהגי התחבורה הציבורית מוגדרים חיוניים בזמן מלחמה, אבל בכל הקשור לשכרם בזמן צמצום פעילות, המדינה עדיין לא סיפקה להם ודאות. זה היה המסר החד שעלה מדיון משותף שקיימה (16.3.26) ועדת הכלכלה עם ועדת המשנה לתחבורה ציבורית, על-רקע מבצע "שאגת הארי", ובסיומו דרש יו"ר הוועדה, ח"כ דוד ביטן, לפתוח כבר עכשיו במשא-ומתן בין האוצר, המפעילים וארגוני העובדים על מתווה פיצוי מיוחד לענף.

ביטן הבהיר כי לא מדובר בעוד ענף שנפגע מהמלחמה, אלא במערך שממשיך לפעול גם תחת התרעות וטילים. לדבריו, יש לנהגי התחבורה הציבורית מעמד חריג של עובדים חיוניים, ולכן גם ההתייחסות אליהם צריכה להיות חריגה. הוא קרא לאוצר שלא להמתין לרגע האחרון, אלא להתחיל מייד בשיחות ולהגיע להסכמות.

נציג אגף התקציבים באוצר, רותם ברמלי, אמר בדיון כי בימים הקרובים יוגש מתווה הפיצוי הכללי לעובדים במשק במסגרת מבצע "שאגת הארי", ורק לאחר שתתברר תמונת המענה הכללית, תיבחן השאלה אם נהגי התחבורה הציבורית זקוקים להסדר נוסף. לדבריו, גם במבצע "עם כלביא" התברר בדיעבד שהמתווה הכללי לא נתן מענה מספק לענף, ולכן גובש אז מתווה מיוחד למפעילים.

אלא שבוועדה, כמו גם בקרב המפעילים וארגוני הנהגים, לא הסתפקו בהבטחה הזאת. הטענה המרכזית הייתה שהניסיון כבר קיים, ולכן אין סיבה להמתין שוב עד שהבעיה תתפוצץ. המשנה למנכ"ל ההסתדרות הלאומית, ששי שדה, אמר כי זו כבר הפעם השלישית שהענף נקלע לאותה סיטואציה: חלק מן הנהגים אינם מגיעים לעבודה, אך מאחר שהם מוגדרים עובדים חיוניים הם גם אינם זכאים לחל"ת. לדבריו, "אנחנו כבר יודעים מה תהיה התוצאה, וצריך להסדיר את זה מראש".

חשש: שכר מרץ ייפגע לפני שהמדינה תתעורר

יו"ר ארגון הנהגים בהסתדרות הלאומית, ישראל גנון, חידד את הבעיה מזווית השטח. לדבריו, לא ייתכן שנהגים יגיעו לראשון בחודש בלי לדעת אם יקבלו שכר, בזמן שהם עצמם נושאים באחריות כבדה במיוחד בעת אזעקה, לעיתים עם עשרות נוסעים באוטובוס. גם נציגים נוספים של ארגוני העובדים תיארו תמונת אי-ודאות דומה: נהגים שיושבים בבית בהמתנה לקריאה, נהגים שמבצעים נסיעות תחת סיכון, וענף שלם שאינו יודע מה צפוי לו מבחינה כלכלית.

מנהל חטיבת התחבורה הציבורית בהסתדרות, אורי מתוקי, אמר כי עובדי התחבורה הציבורית עובדים למעשה כבר תקופה ארוכה בתנאי חירום, והפעם חלקם נקלעו לחוסר ודאות עמוק במיוחד. מוראד עטון, מכוח לעובדים בירושלים, הוסיף כי לפי הנתונים שהוצגו, כ-60 אחוז מהנהגים מגיעים לעבודה, בעוד אחרים ממתינים לקריאה, אך גם הם אינם יכולים להישאר בלי שכר.

הקו התקיף ביותר נשמע מצד המפעילים עצמם. יו"ר חברת קווים, אריק סיני, אמר כי בזמן ש"הכול בממ"דים", נהגי התחבורה הציבורית יוצאים לעבודה תחת טילים, יום ולילה. הוא הדגיש כי המפעילים אינם יכולים לצמצם פעילות כרצונם, להתגונן כלכלית או לגלגל עלויות לציבור באמצעות העלאת תעריפים, משום שהם פועלים כשליחי המדינה. לדבריו, אם עד סוף השבוע לא תתקבלנה הנחיות, החברות לא ידעו כיצד לשלם שכר לעובדים ואף לא כיצד לעמוד בחשבונות הדלק והאנרגיה.

האמירה הזאת חושפת את לב הבעיה: לא מדובר רק בשאלה אם נהג מסוים יפסיד ימי עבודה, אלא גם ביכולת של מערך התחבורה הציבורית כולו להמשיך לתפקד בזמן חירום. כאשר המדינה מצפה מן המפעילים להחזיק מערך כוננות פעיל, להסיע עובדים חיוניים, חיילים ונוסעים תחת איום, אך אינה מספקת בזמן אמת ודאות תקציבית, היא למעשה מייצרת שחיקה כפולה: גם של הנהגים וגם של החברות המפעילות.

הדיון בכנסת לא נולד בחלל ריק. כבר ב-9 במרס פנו ההסתדרות הלאומית וארגון נהגי התחבורה הציבורית ליו"ר ועדת המשנה לתחבורה ציבורית, ח"כ ששון גואטה, בדרישה לקיים דיון ולהחיל גם במבצע "שאגת הארי" את מתווה השכר שגובש במבצע "עם כלביא". במכתב נטען כי עם פרוץ הלחימה הופחתה משמעותית מפת התחבורה הציבורית, חלק מן הנהגים כלל לא שובצו לעבודה והפכו בפועל לכוננים, אף שהם ממשיכים להיות זמינים להקפצה למשימות חירום. עוד נטען כי במבצע הקודם הוסדרה רציפות שכר הנהגים, כך שישולם להם שכר מלא גם בגין ימים שבהם לא יכלו לעבוד בשל הנחיות פיקוד העורף, מבלי לנכות ימי מחלה ומבלי לפגוע בהכנסתם.

באותו מכתב הועלתה גם דרישה רחבה יותר: לא רק שיפוי נקודתי בדיעבד, אלא הסדרה קבועה של הפעלת התחבורה הציבורית כמפעל חירום, תוך שימור מלא של שכר הנהגים כעובדים חיוניים. הכותבים הזהירו כי המצב הנוכחי יוצר פגיעה בתפקוד ובאמון בענף, שגם כך סובל ממחסור כבד בנהגים ומקושי בשימור עובדים. הם ביקשו לקדם פרוטוקול קבע למצבי חירום לאומיים, כדי למנוע את הישנות המשבר בכל סבב לחימה מחדש.

כאן בדיוק נוגעת נקודת התורפה של המדינה. אם נהגי התחבורה הציבורית הם אכן חלק ממערך החירום, כפי שכל הצדדים אומרים, קשה להצדיק מצב שבו שאלת שכרם נפתרת רק אחרי לחץ, מכתבים ודיוני חירום. מה שנראה כבעיה נקודתית של תלוש שכר, הוא למעשה מבחן יסוד ליחס המדינה למקצוע שהיא עצמה מגדירה חיוני.

האוצר מושך זמן, הוועדה דורשת התחלה מיידית

בסיכום הדיון חזר ביטן על המסר המרכזי: נהגי התחבורה הציבורית הם מקצוע חיוני בזמן מלחמה, ולכן צריך לגבש עבורם מתווה פיצוי חריג. כשברמלי השיב כי "בימים הקרובים" התמונה תתבהר, ביטן לא הסתפק בכך והשיב כי יש להתחיל כבר עכשיו במו"מ ולהגיע להסכמות, בלי להמתין לרגע האחרון.

מבחינה ציבורית, זו אינה רק שאלה של צדק כלפי הנהגים. התחבורה הציבורית היא אחד העורקים המרכזיים של המשק גם בשגרה, ובוודאי בזמן חרום. כשהנהגים יוצאים לכביש תחת אזעקות, והחברות מחזיקות שירות פעיל בזמן שחלקים גדולים מהמשק מושבתים, המדינה נדרשת להכריע אם היא רואה בהם שותפים מלאים למאמץ הלאומי, או ספקי שירות שנזכרים בהם רק כשפורץ משבר.