הנציב לשופטים: אי-פסיקת הוצאות מחייבת טעמים מיוחדים

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, דחה תלונה של בעל דין שלא קיבל החזר הוצאות משפט הליכים שנוהלו בבית משפט השלום בפתח תקוה ובבית המשפט המחוזי מרכז בלוד. עם זאת, בהחלטתו מ-13 באוקטובר 2026 הדגיש הנציב כי תקנות סדר הדין האזרחי מחייבות את בתי המשפט לפסוק בתום הדיון הוצאות סבירות והוגנות, אלא אם נמצאו טעמים מיוחדים להימנע מכך.

ההחלטה ניתנה בעקבות תלונות על שופטים בשתי הערכאות, אשר נמנעו מפסיקת הוצאות לטובת המתלונן אף שלטענתו נגרמו לו הוצאות כספיות משמעותיות בשל ניהול ההליכים. קולה לא מצא שהשופטים פעלו באופן שרירותי או מזלזל, אך ניצל את ההכרעה כדי להבהיר לכלל השופטים את החובה לבחון את סוגיית ההוצאות ולפרט את השיקולים הרלוונטיים.

שני הליכים - ללא החזר הוצאות

המתלונן היה אחד הנתבעים בתביעה לפירוק שיתוף שנדונה בבית משפט השלום בפתח תקוה. לדבריו, ההליכים התמשכו וגרמו לו להוצאות משמעותיות, ואף שביקש במפורש לחייב את הצד שכנגד בהוצאותיו, בית המשפט לא עשה כן.

לאחר מתן פסק הדין הגיש המתלונן בקשה לתיקונו בסוגיית ההוצאות, ופירט בה את רכיבי ההוצאות שלטענתו נגרמו לו. השופט דחה את הבקשה והבהיר כי אין מדובר בתיקון טעות סופר, אלא בהשגה מהותית על ההחלטה בעניין ההוצאות, שאותה יש להביא בפני ערכאת הערעור.

המתלונן טען כי הגשת ערעור בסוגיה זו אינה מעשית מבחינתו, בהתחשב בסיכויי ההליך ובעלויות הנוספות הכרוכות בו, ולכן נמנע מלהגישו.

בהמשך הגישו התובעים ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז. ביום הדיון בערעור הוחלט על מחיקתו, אך גם הפעם לא נפסקו הוצאות לטובת המתלונן, על-אף בקשתו. שופטי ההרכב קבעו כי הערעור יימחק ללא צו להוצאות, מבלי לפרט בהחלטתם את הנימוקים לכך.

המתלונן: נגרם לי נזק כספי משמעותי

בתלונתו לנציבות טען בעל הדין כי השופטים בשתי הערכאות התעלמו מההוצאות שנגרמו לו ומהזמן שהשקיע בניהול ההליכים. הוא העלה חשש כי העובדה שלא היה מיוצג השפיעה על ההתייחסות לבקשותיו, אף שלדבריו היעדר הייצוג דווקא חסך הוצאות.

המתלונן אף הביע חשש שהימנעות מחיוב בהוצאות עלולה לעודד הגשת תביעות והליכי ערעור שנועדו להפעיל לחץ על הצד שכנגד, תוך אפשרות למשוך אותם בשלב מאוחר בלי לשאת בתוצאות הכספיות.

קולה הכיר בתחושת התסכול של המתלונן וציין כי הוא נגרר לשני הליכים משפטיים שלא בטובתו, השקיע בהם זמן רב ונשא בהוצאות של ממש. עם זאת, לאחר שעיין במסמכי התלונה ובתיקי בתי המשפט, הגיע למסקנה שאין הצדקה לקבל את התלונות.

התלונה על בית משפט השלום התיישנה

אשר להליך בבית משפט השלום, קבע הנציב כי חלפה יותר משנה ממועד פסק הדין ולכן התלונה התיישנה בהתאם להוראות חוק נציב תלונות הציבור על שופטים.

עם זאת, הוא בחן גם את נסיבות ההחלטה לגופה. בפסק הדין המקורי הסביר השופט כי מאחר שסעד מרכזי בתביעה העיקרית נדחה וגם התביעה שכנגד נדחתה, יישא כל צד בהוצאותיו.

קולה ציין כי לכאורה השופט נתן הנמקה להחלטתו, אולם העלה שאלה באשר למידת התאמתה לנסיבות המקרה, משום שלפי המתואר בתלונה, המתלונן עצמו לא היה צד לתביעה שכנגד.

למרות סימן השאלה, לא מצא הנציב עילה להתערבותו. הוא הבהיר כי שאלת נכונותה של ההכרעה בהוצאות, ובכלל זה מספקות ההנמקה, מסורה ככלל לבחינת ערכאת הערעור ולא לבירור במסגרת תלונה על התנהגות שופט.

הערעור נמחק בעקבות הצעת פשרה

באשר להליך בבית המשפט המחוזי, העלתה בדיקת הנציב כי מחיקת הערעור לא התרחשה בלא דיון ענייני, כפי שהשתמע מטענות המתלונן.

מפרוטוקול הדיון עלה כי שופטי ההרכב שמעו את טענות הצדדים והציעו להם מתווה פשרה. לאחר התייעצות החליטו הצדדים לאמץ את ההצעה, והערעור נמחק ללא צו להוצאות.

קולה העריך כי ייתכן שהוויתור על הוצאות היה אחד ממרכיבי הפשרה, אף שציין במפורש כי הפרוטוקול אינו מתייחס לעניין זה. לכן לא קבע שהוויתור אכן נכלל בהסכמה.

הנציב ציין גם כי המתלונן עצמו נעדר מן הדיון בשל אילוץ בלתי צפוי, וכי בקשתו לדחות את הדיון לא התקבלה. עם זאת, בהתחשב בנסיבות שבהן הסתיים הערעור, לא מצא יסוד לקביעה שהשופטים פעלו שלא כדין או באופן שרירותי בהחלטתם שלא לפסוק הוצאות.

הנציב: פסיקת הוצאות היא הכלל

לצד דחיית התלונה, ייחד קולה חלק מהחלטתו להוראות הדין החלות על פסיקת הוצאות משפט.

הוא הזכיר כי לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב מאוד בקביעת הוצאות, וכי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות מסוג זה אלא במקרים חריגים, שבהם נפלה טעות משפטית או נמצא פגם מהותי בשיקול הדעת.

ואולם, שיקול הדעת הרחב אינו פוטר את בית המשפט מחובתו לפעול בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי.

קולה הפנה את תשומת לבם של כלל השופטים לתקנה 152, הקובעת כי בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, אלא אם מצא טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות.

המשמעות היא שאי-פסיקת הוצאות אינה צריכה להיחשב לברירת מחדל. כאשר בית המשפט מחליט להימנע מחיוב בהוצאות, עליו לבחון את נסיבות ההליך ואת הטעמים המצדיקים זאת.

הנציב הדגיש כי יש להקפיד גם על יתר הוראות פרק י"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, לרבות ההוראות הנוגעות לפירוט השיקולים שהובאו בחשבון בהחלטה בעניין ההוצאות.